בכל בוקר הוא עובר מולי ושואל מה שלומי, ואז נעלם...כל בוקר זה
קורה.
בסך הכל אני בנאדם די נורמלי, משפחה יחסית מבוססת, תלמיד ממוצע
פלוס, יש מספיק חברים והכל...ועדיין, נורא מפריע לי שהוא בא כל
בוקר ושואל מה שלומי, שלא תבינו לא נכון, לא אכפת לי שהוא שואל
לשלומי, אבל הוא אף פעם לא מחכה לתשובה, הוא פשוט נעלם...כאילו
כלום לא חשוב, כמו איזה צל, כמו מישהו בלי אופי ותכלית.
יש! עברתי את זה, נגמרו החודשיים של המלווה שלי...היום ניסע
אני והחבר'ה לאנשהו...לא חשוב לאן בעצם, בעיקר שניסע כבר.
עכשיו בוקר והוא עדיין עובר לידי ושואל מה שלומי, ונעלם, זה
מציק יותר מדי. בערב נסעתי עם החברים, ועכשיו אני פה למעלה,
כמו איזה דביל על היום הראשון שהשתחרר לי הרשיון נהרגתי
בתאונה...
והרבה תמונות רצות לי בראש, אני רואה אותו גם, וכל מה שרציתי
היה להגיד לו ששלומי בסדר...ולשאול מה המצב איתו גם. | 