נופת צופך על לשוני, תער מבטך משסף גרוני.
המיה שגוברת לנהי חסר עכבות מרעידה חומותי.
עם התחזק אורך הצחור ישחיר צלי המשתרע.
עם חלוף עלומיי תגבר הנהיה בזכרונותי אחריה.
סדק מתרחב לאיטו ומבקע את שריוני.
חלילי הליל מערפלים חושיי ומקהים את דאבוני.
שרף עודו ניצב וחרמשו בידו נטוי.
כפיר עשת משוקש רודה בלב חצוי.
רוח תזזית פורשת זרועותיה ומרכבות רקיע בוערות בחנה.
רוח נכאים מעמיקה שורשיה ומכלה את זלזלי הגיל ברינה.
מעקש במשעולי וקצה בוסתני מעבר לאופק מרוחק.
שלווה כמו חלום באה וחומקת וזכרון מעורפל שנדחק.
אראל וליש כרוב וארי לא משים מקרבי לא משים מקרבי.
שיערת ראשך מחוללת את סערת ראשי.