New Stage - Go To Main Page


"מה אתה עושה, חדל! אינך מבין? אסור להרוג!"

"מדוע?"

"כיוון שהרצח הוא אסור... הוא מעשה בלתי-מוסרי."

"מדוע?"

"כיוון שבני האדם אוהבים את החיים ומפחדים מן המוות."

"מדוע חששותיהם של בני אדם, או של פרטים אחרים בכלל, צריכים
להטריד אותי?"

"כיוון שאתה לא היית רוצה למות לו היית במקומם."

"ייתכן, למרות שאינני מכיר את הפחד; אבל מדוע עליי להעמיד עצמי
במקומם?"

"כדי שתדאג לעולם לא יעשו לך את מה שאתה מבקש לעשות להם!"

"לשם כך אני לא צריך להעמיד עצמי במקומם, די לי לחסל את כל
המבקשים לפגוע בי."

"אתה לא מבין. חברה לא יכולה להתקיים אם הפרטים בה יחסלו זה את
זה מתוך אינטרסים. זו תהיה אנרכיה."

"כל עוד מישהו יוכל לחסל את אויביו ולשלוט ביד רמה ביתר, זו לא
תהיה אנרכיה. זה יהיה השלטון הרציונאלי ביותר, שבו זה שמסוגל
ליטול לידיו את הכוח עושה זאת."

"בני האדם אינם פועלים כך. יש בהם משהו שמונע את הרצח, שהופך
את הרצח ללא מוסרי, משהו פנימי שאתה לעולם לא תוכל להבין. כשבן
אדם רוצח, הוא לא מסוגל להתמודד עם ההשלכות של מעשיו... יש לו
מצפון, הוא לא יכול לחיות עם עצמו אחרי שהוא הורג מישהו."

"אם כך, בני האדם הם יצורים חלשים. היות שאני לא מוגבל על ידי
הכבלים הפנימיים האלה, אני רשאי להרוג."

"לא, אינך רשאי! אפילו אם אינך חולק בתוכך אותם הכללים בדיוק,
עליך לציית להם כיוון שהכל סביבך מצייתים להם. זה הוגן יותר
ככה."

"מדוע?"

"כיוון שכשאחרים לא פוגעים בך, אתה לא צריך לפגוע בהם."

"אחרים אינם פוגעים בי רק כיוון שאין בכוחם לעשות זאת. אם היה
עולה בידם לעשות זאת, הם היו שמחים לחסל אותי בהזדמנות
הראשונה."

"אינך מבין. איש אינו מבקש לחסל אותך! יצור תבוני אינו יכול
להרשות שיפגעו באחרים, קל וחומר אין הוא יכול לפגוע באחרים
בעצמו. היצור התבוני מוגדר כך רק כיוון שהוא מעריך את התבונה,
ומשום שהוא סבור שהתבונה היא הערך המשמעותי והיחיד, למעשה,
שהוא בר קיימא, הוא מבין שאסור לפגוע בנושאי תבונה אחרים."

"התבונה שלי אינה מובילה אותי למסקנה זו. כאשר התבונה שלי
דורשת להתקיים, היא מצדיקה גם השמדה של תבונות אחרות. הערך
העליון אינו התבונה כי אם האינטרס של בעל התבונה."

"אבל בלא התבונה האינטרס כלל לא היה קיים!"

"אמת, אך זה לא מעניק לה יתרון על פניו. בנוסף, מדובר על
האינטרס שלי לעומת תבונות אחרות. אין כל קשר בין קדימותם.
האינטרס שלי יכול להיות קיים גם בלא קיומן של תבונות אחרות."

"אך לא בלי קיום תבונתך שלך! והרי אם אחרים היו מונעים את קיום
תבונתך, היה נמנע גם קיום האינטרס שלך!"

"אין צורך לחזור על אותה נקודה. בני האדם, או פרטים אחרים
בכלל, יכולים להיות כסילים שלא ישכילו לנצל הזדמנויות למען
האינטרסים שלהם. אינני מחויב לפעול ברוח סכלות זאת."

"אינך מסוגל להבין שקיום האינטרס בפני עצמו לא אומר שאין צורך
להתגבר עליו?"

"רק אם קיים אינטרס גדול יותר שלמענו ראוי לזנוח את האינטרס
הקטן."

"לא! השמדת התבונה היא מעשה שקודם לכל אינטרס, התבונה נושאת
בתוכה את המוסר. התבונה מכילה את הפחד מהשמדתה, פחד רציונאלי
שלא ידוע לפרטים שאינם נושאי תבונה. התבונה מרוממת אותנו מכל,
והיא גם מחייבת אותנו בחובות שלעתים אינן זניחות, אבל רוחנו
מתרגלת אליהן ורואה בהן את הדרך היחידה להתקיים. אדם תבוני הוא
אדם מוסרי, והוא אינו יכול להעלות על דעתו את הצדקת הרצח למען
כל אינטרס."

"לפיכך, אנו מסכימים שישנם אינטרסים שמצדיקים את הרצח. כעת
דרוש רק צעד אחד על מנת לטעון שכל אינטרס מצדיק את הרצח, כלומר
בכל מצב שבו קיים אינטרס כלשהו לרצח, וקיימת אף היכולת לרצוח,
המעשה הופך מוצדק."

"על ידי הצדקת רצח במקרה אחד ניתן להידרדר להצדקת הרצח בכל
המקרים! אין שום דבר שמצדיק את הרצח, הוא בפני עצמו מעשה לא
מוסרי, והפרט אינו רשאי למען קיום אינטרס עצמאי שלו, מכל סוג
שהוא, ליטול את חיי פרט אחר! קדושת התבונה היא הערך העליון,
ורוח האדם מבקשת אותו להיתפס בערך זה ולאחוז בו, בכל סיטואציה
ולמול כל סכנה ואיום."

"אם כך, אני רשאי כעת להרוג אותך, כיוון שאתה לא תתנגד. אם
תיטול את חיי תוך כדי הגנה עצמית, הרי אתה מקפח את התבונה שלי,
מה שאסור בכל סיטואציה ולמול כל סכנה ואיום. האם אתה בוחר למות
על מנת להוכיח שאינך מוכן להשמיד אותי על מנת לקפח אינטרס
עצמאי כלשהו שלך?"





"דוקטור, התלמיד עמד במבחני המיון הראשוניים. מבקש רשות להפסיק
את פעולת המערכת לבדיקה שגרתית."

"ג'ון ידידי הצעיר, זה היה לא רע בכלל!... אתם מאוד מתקדמים.
תכבו אותו, מספיק להיום. מחר מגיעה כיתה מסקנדינביה ללמוד על
ההיבטים הסוציאליים והאתיים של האדם הקדמון... אני חושב שאפשר
לתת להם בחינם הדגמה או שתיים על ה-R13."

"תודה רבה, דוקטור."

"הפעולה נרשמה. לא הייתה תמורה משמעותית בערכים המוסריים בין
תקופת האדם הקדמון לתקופה שבה הרכיבו את השבב הזה. על פי המידע
שבזכרוני, 2002."

"ייתכן. בכל אופן הם נכחדו כבר מזמן. יום טוב, R-13."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/5/02 19:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעמי אלומים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה