שירה, אוי שירה.
למדתי בספרות שיש דבר שנקרא אהבת הציפורת ואהבת העב ברא.
כ"א מהן מייצגת שתי סוגי אהבות.
האחת - אהבה נחשקת, שאנחנו רוצים בכל נפשנו אך לעולם לא נשיג
ונגיע אולי קצת קרוב. השנייה מסמלת את האהבה שתמיד נקבל, אהבה
לאו דווקא מחוסר ברירה אלא יותר מפשרה.
ביאליק, לכי תביני.
מצד אחד מגדולי המשוררים והסופרים שהיו קיימים ומצד שני
מתבולל, מטורף ויש הטוענים שהיה לא שפוי. לגביי ביאליק אני לא
כל כך בטוח, אבל אני בהחלט יכול להעיד על עצמי.
המשחק שלנו? לנחש איזה שיר מאחורי כל שורה?
"מה את מנסה לומר לא איכפת לי מה?" מאיר בנאי כתב. השיר הזה,
השיר שעושה לי צמרמורת בכל פעם שאני שומע אותו! השיר הזה!
שמחזיר אותי מחדש כל פעם לאותה שעת לילה מאוחרת שבין יום רביעי
לחמישי. שישבנו, ודיברנו. כמו שכבר סיפרתי לך, עברתי לא מעט
בחיים, אבל אף פעם לא יצא לי לדבר עם מישהי כמוך.

"אבל זה סיפור נוסף של אהבה קצרה, והאש שבערה כמעט מיד כבתה"
אני זוכר מצויין את התאריך, את היום, השעה ואפילו את הדקה
ששלחתי לך את האיימיל, הוא אפילו עדיין שמור לי אי שם במעמקי
ההוט-מייל.

למה? בגלל מה? אחרי כל המסע הרוחני המהיר הזה? אחרי אותם 4
שעות שהיו הכי נפלאות לי בשבילי באותה תקופה?

עד כמה שאני מעריך את מאיר בנאי, בדבר אחד הוא לא צדק:
"בלי כאב, בלי דמעות, כאן דרכינו נפרדות..." כן בטח...

שלך, לנצח.
טל
"רוח בשדירה..., ובנגיעה, יש בה תקווה, שאת האחת שחיפשתי
בדרכי"