בתוך אריזה מהודרת, שוכבת ילדה באריזת מתנה
רק ידי האל נגעו בבשרה, וארזו בקפידה באוירה אטומה
היא שוכבה לה שם, ללא תזוזה או ניע
ממתינה לגואל שיגע בה ראשון
היא כמו נר חנוכה שמותר רק לראות
היא בוהקת אי שם מעל הארון
היא בתולה, וכך גם שפתיי
שכמוני משתוקקות למגעה הרך
אבל היא רחוקה, ולא מוצאת לי פנאי
וכאילו אומרת- אתה לא מוכרח
שלומי הביטי, אני כאן בסביבה
עברתי לראות שאת עדיין יפה
שלומי, תרדי מגבוה
אני אביט בעינייך, לא אתן לך לשקוע
בתוך אריזה מנייר צלופן, ומנייר פרגמנט בצבע לבן
שוכבת ילדה מקורזלת, שנוצרה בקפידה בין הים והתכלת
היא שוכבת דומם, ולא זזה במעט
ממתינה לגואל, מקשיבה לשואל
המחפש אחריה בפנס ואורות
ועובר על פניה, כי בין השורות
מסתתר הייאוש, לא מוותר ונטוש
ורק מחכה לסימן
אז הרימי ידך, בובה מפונקת
ואתן לך חיבוק יהלום וגם שסק
שלומי הביטי, אני כאן לצדך,
ואשכול לחייך מתגלה בדמותך
שלומי, הביטי אליי
אני עוד מאמין שיהיה זה כדאי
מתוך האפל, החשוך והשחור
מופיעה דמות, כמעט משום מקום
היא קורעת, משחררת עטיפת מתנה
ושוברת תמימות, בתוליות ודממה
עכשיו את כבר לא שלמה
שלומי שייכת לדמות משונה
שלומי עכשיו מתרחקת בלאט
והשקט חוזר למקומו המוחלט
שלומי עזבה עם הדמות
ונותרתי אני ערום, ללא תלות... |