ובלילות כשכולם כבר ישנו הוא תמיד היה חוזר אליה. חומק תחת
זרועה של אישתו המונחת על חזהו. מתנועע בין הסדינים כרוח רפאים
כסופה. צועד בלאט למול דלת חדר הילדים שלא יתעררו מרחש צעדיו.
כולו צפיה. מייחל לרגע שעיניו יחזו בה במלוא תפארתה. והנה הוא
מגיע אליה. בתחילה עומד הוא מולה כולו אחוז התרגשות אינו יכול
לדמין את חיו בלעדיה. מתקרב אליה לאט כאילו היא חיה מפוחדת
שתברח למראה גופו הגמלוני המתקרב אליה. מתישב לידה על הריצפה
וידו מרחפת מעל עורה הלבן כמו הוא חושש שכפות ידיו המגוידות
יטמאו אותה. שואף לקירבו את ריחה וראשו נמלא פרפים של שיכרון
המסחררים את תודעתו. הוא שיכור מרוב אהבה מרוב תאוה. הוא נחוש
בדעתו לכבוש אותה וברגע קודח של שיקול דעת מחושב הוא מניח עליה
את ידו. צמרמורות אוחזות את גופו ופיו נמלא בריר צמיגי אותו
הוא בקושי מצליח לבלוע. הוא מתקרב אליה עוד ועוד עד אשר גופו
צמוד לגופה. הוא מניח את ראשו עליה ועוצם את עיניו באושר
עילאי. אנחה של שביעות אלוהית
נפלטת מגרונו הניחר והוא חושב לעצמו "יכולתי למות עכשיו המאושר
באדם." כל השרירים בגופו נרפים לאיטם והוא חש את עצמו צולל
למעמקי השינה. בתחילה מנסה הוא להיאבק בחשיכה האופפת אותו אך
לבסוף היא מנצחת אותו והוא שוקע אליה ותמונות בוהקות של חלום
מופיעות במוחו. הוא חולם על חיו רואה את עצמו מסתובב ברחובות
בודד ועזוב.היא איננה איתו עדין וחיו נראים כמו חור שחור
מהויית קיומו. הוא צורח בחלומו עד כלות הנשימה ומתעורר שטוף
זיעה קרה. מבחין בכך שהיא עדין לצידו ונרגע. הוא אוהב אותה כל
כך מעולם לא הרגיש כך כלפי אף אחד אחד אחר. הוא שוכב עליה עתה
מלטף אותה עדין ככל שתשוקתו מאפשרת לו. ליבו נמלא באושר וכמו
בכל פעם שהוא איתה הוא טומן את ראשו בגופה עוצם את עיניו
ונרדם. והפעם שנתו שליה וחסרת חלומות והוא יושן עד אשר זעקתה
של אישתו מעירה אותו בבוקר
"אידיוט שוב נרדמת על הספה".