הוא מסתכל, מחייך אליי...
מגרד את הראש, עוצם עינים...
לפעמים נראה לי שהוא מבין...
במבט כל כך אמין...
וכשאני כועס, הוא עדיין שם...
אני מנסה לברוח, אבל לשווא...
לפעמים הוא מעודד אותי, אבל לא תמיד...
בדרך כלל הוא רק נועץ בי מבטים חודרים...
חזק כמו אבן, בלתי שביר...
הוא יודע הכל עליי...
קורא קליל מחשבותיי...
לפעמים אני שונא אותו כל כך...
אני מהדק חזק, מקווה שיחנק...
זורק דברים על המראה, רוצה שיעלם...