כן בטח...
כן דוקטור אני מבין...
אה אה...
כן, כן...
ישבתי והבטתי במי שאמור היה להיות הדוקטור שלי בזמן שהוא מסביר
לי בסינית מה בדיוק קורה לי ולמה כואב לי הראש.
כשיצאתי היא רצה לקראתי ומיד שאלה "...נו מה?" הסתכלתי עליה
ולא ממש ידעתי מה להגיד, אז חזרתי פנימה לרופא ואמרתי לו
"בעברית ד"ר, בעברית!" זה לקח כמה דקות, אבל בסוף הבנתי.
כשיצאתי בפעם השניה היא פשוט נתנה לי מבט כזה, אז מרתי לה
"מתכווץ לי המוח".
היא לקחה את זה קשה מאוד, ובלי סיבה - זה המוח שלי!
נכנסתי לאוטו והיא עמדה עדיין בשוק, התנעתי והיא עדיין בשוק
וגם שהפעלתי מזגן היא עדיין עמדה שם בשוק, שהאוטו היה ממש קר
היא נכנסה באיטיות והתחילה לבכות.
התחלתי לנסוע ועצרתי.
שאלתי אותה בשיא הרצינות אם משהו כואב לה ואם היא רוצה לדבר על
זה, אז היא בכתה יותר, יצאה מהרכב והתחילה ללכת. היא עצרה
וצעקה "איבדתי את אבא שלי כי התכווץ לו הלב, אני לא מאבדת גם
אותך", עצרתי גם אני והתחלתי לצעוק חזרה שאני לא אשם שאבא שלה
שתה יין כמו מים ומת מהתקף לב.