אם יש משהו שאני שונא במערכת יחסים זאת הפגישה הראשונה .
בפגישה  הראשונה- היא נראית נפלא ומריחה נפלא, חמודה ומשעשעת ,
צוחקת ומתעניינת . קצת קשה להאמין שזאת אותה אחת שיושבת עכשיו
בשירותים עם דלת פתוחה, נראית כמו אחרי  100 שנים של שינה
ומריחה כנ"ל ומספרת לך על היום שלה , לא נותנת להוציא מילה
ועוד מעיזה להתלונן שאתה לא משתף אותה בשום דבר.

שונא את הפגישה הראשונה .החוסר אונים הזה והפחד ש"אולי היא לא
תאהב אותי " , "תחשוב שאני בטלן, אידיוט, חסר רגישות או חוכמת
חיים,מטומטם, מגעיל "(באופן זה אפשר להוסיף כל שם תואר שלילי)
יכולים להוציא אפילו את הבן אדם הכי שקול והגיוני מדעתו ולהפוך
אותו למשוגע בפוטנציה .

שונא את הפגישה הראשונה , אבל עוד יותר שונא אנשים שלא מוכנים
להודות שהם שונאים את הפגישה הראשונה ונראים אפילו נלהבים מכל
הקטע. מה אתה מתלהב אידיוט?, עוד פגישה שהיא בעצם תחרות של "
נראה מי מצליח לשכנע שהוא מה שהוא מראה אבל במציאות בכלל לא."

אני לא נגד צביעות, היא יכולה להיות נחמדה ואפילו מועילה
במצבים מסוימים אבל אני גם לא ממש בקטע של להיכנס לזה בכוונה -
למה שאני לא חייב, אני לא נכנס.

שונא את הפגישה הראשונה, במיוחד בגלל שיש לבחורות נטייה לדבר
המון או לא לדבר בכלל , ואני לא יודע מה יותר גרוע - זה שאתה
יושב ליד אחת שמקשקשת על הדודה של הסבתא שלה עד שיוצאת לך
הנשמה ואתה מאבד הכרה  או לשבת ליד אחת שכל הדיאלוג איתה מסתכם
ב"אז מה, חם , הא?!" , "כן, חם" ,"אפילו חם מאוד" , "אמרו
אתמול בתחזית שיהיה חם" וכך הלאה.

אני שונא פגישות ראשונות , גם עם בחורות מצחיקות כי ברגע שהן
הצליחו להצחיק אותך זו נהיית המטרה שלהן וכל הערב הן נכנסות
לתפקיד הליצן התורן ואתה נכנס לתפקיד המוצחק וחייב לצחוק.
אבל כבר דיברנו על צביעות אז נעזוב את זה.


שונא את הפגישה הראשונה ואילו בגלל השם "פגישה ראשונה", אם
קוראים לפגישה הזאת פגישה ראשונה אז באופן היררכי תבוא אחריה
הפגישה השנייה והשלישית , ואם הגעתם לפגישה השלישית אתה אבוד,
היא כבר קוראת לזה "יחסים". הסוף קרב,הוא כבר כאן.

שונא את הפגישה ראשונה בגלל שזה בכלל לא משנה אם אתה מחבב את
הבחורה או לא - בכל מקרה אתה בבעיה.
אם אתה לא ממש מחבב אותה אחרי פגישה אחת , יכול להיות שהיא
מצפה להמשך ואתה צריך לחשוב איך גומרים את זה יפה- לך תדע עם
מי יש לך עסק.
ואם אתה מחבב את הבחורה ואתה מקווה ליציאה נוספת אז אתה עוד
יותר בבעיה , כי אז באים הפחדים שאולי היא לא התלהבה ממך כ"כ ,
ואתה יושב שעות ובמקרים גרועים יותר ימים מול הטלפון חושב אם
להתקשר או לא.

שונא פגישות ראשונות גם בגלל כל הדילמות שהן מעלות.
אם נגיד ביום רגיל לוקח לי חצי שנייה לבחור בגד אז לפגישה אני
אעמוד חצי שעה מול הארון ואנסה לחשוב מה ללבוש ומה זה ישדר.
האם אני רוצה להיות איש עסקים או פועל בניין סקסי, עשיר או
מהמעמד הבינוני , אינטלקטואל או סתם אחד שעושה חיים, ומה יותר
מודרני עכשיו? ג'ינס או אלגנט, צהוב או שחור, כפתורים או ריצרץ
, נעל סגורה אלגנטית או סתם נעל ספורט , וכך הלאה עד איבוד
הכרה טוטאלי.

אני גם שונא דברים שמתקשרים לפגישות ראשונות, כמו מאמרים
בעיתונים של "10 דרכים לעזוב פגישה באמצע" או "10 עצות
שימושיות לפגישה הראשונה" והכי גרוע "10 דרכים לגרום לו לחשוק
בך עוד מהפגישה הראשונה", שום דבר מזה במילא לא עוזר.

"נגמר לנו הזמן" אמר הפסיכולוג, "אני חושב שאם תמשיך ככה אולי
בסוף תתגבר על זה שעזבת את חייך כרווק לטובת אישה אחת ".