עדן רביץ / נר שכבה |
על אדם שכבה, כולם בוכים
כל אדם הוא כמו נר,
הפתיל הוא חייו,
וכשייגמר, היא אותו עדיין תאהב
ואותם הנרות, שכבים לפתע,
המשאירים אותנו כל כך כואבים
אורות קטנים בחשכה אומרים
פתילי עוד היה ארוך,
למה לקחתם ממני את החיים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|