נולדתי וגדלתי בדירת קרקע קטנה מאד ונמוכת קומה.....
(עמוס עוז)

נולדתי בדירה קטנה בבית בן שלוש קומות, אל דירתנו הקטנה נמוכת
הקומה שבה נולדתי מובילות שלוש מדרגות, ובחוץ שביל אבנים
ולצידו ערמות מחטים שנשרו מאורנים בחורשה שליד השביל. אבנים
ירושלמיות לבנות מצפות את ביתי, שעדיין ניצב שם עד היום בדיוק
כמו בערב לידתי.

ממול לביתי הקטן שוכן לו בשקט מלון דן, גינתו מטופחת בדשא
ירוק, זרועות ענקיות של קקטוסים כמעט נושקות לדקלים המזדקרים
למרומים ופריחה לבנה מבצבצת בגינה מזכירה לי זר של כלה.

כשהייתי ילדה אימא הלבישה אותי בשמלות לבנות, גרביים לבנות
ובנעלים לבנות. פריכת האיזרכת הלבנה במדרכה ליד ביתי הקטן
המוביל אל מרכז הכרמל כמו שובל שמלתה של כלה בערב כלולותיה.

כשהייתי בת חמש עברנו לגור לדירה מרווחת יותר ומאז אני גדלה
בלובן כפר, ובבוא האביב אימא זוכרת להלבישני ורוד לכבוד חג
האילנות, ובבוא הסתיו לובשת לבן לראש השנה.

בגרתי, סיימתי צבא, פשטתי ירוק, ופגשתי בחור ג'ינג'י שמתלבש
בכחול כצבע עיניו. את ערב כלולותינו חגגנו במלון דן, מול הבית
עם הפריחה הלבנה שבו נולדתי.

בשמלה לבנה, ידיים ענוגות עטופות כפפות לבנות אוחזות זר פרחים
צחור בעמדת צילום ליד ערוגת שושנים לבנות בגינת המלון, אמרתי:
בפריחה זו כבר ביקרתי, בשמלה לבנה, גרביים לבנות ונעלים לבנות,
כאן מעבר לכביש בביתי הקטן בו נולדתי.