אלוהים יושב לו בסטודיו שלו, והוא אינו לובש פשתן.
דמיינו לכם את אלוהים, ילדים, ומחקו ממנו את הפשתן, ואל תסיטו
מבטכם מטה. זרקו עליו איזה חלוק ציירים עקום עם צבעים משפרצים
בצורה אי סימטרית, איזה כובע צרפתי, מקמו אותו בסטודיו.
אלוהים מעקם את פניו הצידה, עוצם עיניים כמעט לגמרי, מביט על
יצירתו האחרונה, נערה.
אלוהים יודע, הוא יודע, שהוא אף פעם לא מפקשש, נו, וכל יצירה
אצלו יוצאת משהו משהו כזה, שלא להבין מאיפה יש לו הכשרון. וכבר
לצד הנערה הלא גמורה עומד צבא של אנשים נפלאים, ומיוחדים,
ויפים להדהים, ומה שהוא פה נדפק לו, נו, זה ברור.
אלוהים לוקח לו מרחק, הוא מעמיד אגודל שיסתיר משהו מוזר בפנים,
ולדקה הוא חושב משהו לא בסדר בפרספקטיבה. לא, הוא מניד בראשו,
זה וודאי לא זה.
אלוהים שוקל להוסיף עוד משהו ליצירה הלא גמורה הזאת, שנראית
קצת כמו ונוס דה מילו, רק יותר רע. עוד איזה משהו פיצצתי, אולי
נגדיל לה את החזה? או נמלא שפתיים? כמה טעם רע יש לך, גוער
אלוהים בעצמו, היא לא כוכבת פורנו.
אלוהים עוטף בעקביות עיניים חומות גדולות בעיגולים שחורים,
שפתיים גדולות בעור לבן מדי, משחית יופי מועט בעטיפה כעורה,
שיער נעים בצורה גרועה, ואלוהים, הוא אומר לעצמו בלחש, היא
יכולה להיות יפה.
אלוהים זורק מבט בשעון הקיר הענק של הסטודיו, ואלוהים אדירים,
אוטוטו תגיע ההיא, איך קוראים אותה, מריה, לאסוף את החבר'ס
לחלוקה, והוא עוד לא מתקרב בכלל לסיום איתה. לידה עומדת מישהי
עם עיניים ירוקות גדולות. יש בה משהו, בבחורה הזאת, הוא חושב
לעצמו, מוסיף קצת ציניות כדי שלא תעשה את העולם מאושר יותר.
הוא מרביץ איזה סיבוב בין כולם שם, ומחליט שמת העולם, הוא
ישקיע הכל בקטנה ההיא שם, והוא הולך על כל הקופה, יצירתיות
וחשיבה קצת ואי-אלו צחוקים מעל, ואחרי טיפה מחשבה הוא גם מוסיף
טיפת כשרון. נו, והנה מריה באה לקחת את הקטנים. והם צוחקים
יחד, אלוהים קצת מתרגש, ולשנה הוא חושב לשחזר את הסטוץ של
לפני, מה, כבר אלפיים שנה? ואולי ניצור איזה בן אלוהים קטן,
חדש, שייתן לה יד, למתוסבכת ההיא, נו, והוא כבר לא צעיר, ובכל
זאת, הולך לא רע, ומריה מצחקקת כמו נערת בית ספר, ונראית
אלפיים שנה פחות, בהחלט היה נותן לה, ובן האלוהים מועמד לאחר
כבוד בשורה מעט יותר מוקדמת מונוס, והארגז לונוס עומד בצד,
ומריה מעמיסה את הכל, והם מצחקקים להם, והארגז נשאר מאחור עד
ש...
"חכי דקה, מרי!" צווח אלוהים, לעזאזל, הוא לא יכול לשחרר את בת
התמותה ככה, ומה היא שווה כבר, וכמה תכונות הוא עוד מצליח
לקלוע למשאית בדרך אל החסידה, ולך תדע אם זה פגע בה, ואלוהים
מקלל את הטעות הקטנה הזאת, הטעות הקטנה של אלוהים.