הוא גרם לי לבכות. הבן זונה גרם לי לבכות. נכון שעד לא מזמן
זאת לא הייתה כזאת בעיה. אבל מאז המסע משהו השתנה. אני לא בוכה
יותר.
והוא גרם לי לבכות.
לא התעצבנתי על כפיר, אני אוהבת אותו, הוא אחד מעמודי התווך
שלי- החברים הכי טובים שלי, ששומרים עליי שלא אלך לאיבוד. לא
התעצבנתי על אמא שלי, היא אישה בת 45 וזאת תפיסת העולם שלה,
מאוחר מידי בשביל לשנות אותה. לא, זה לא היה זה, כעסתי עליו.
תחושה כל כך חזקה שהיא גובלת בשנאה.
אני לא יפת נפש ש"אני אוהבת את כולם ולא שונאת אף אחד" פשוט עד
היום אף אחד לא פגע בי או הכעיס אותי מספיק כדי לגרום לי לשנוא
אותו. לפחות לא בכונה , וזה מה שעושה את כל ההבדל.
והוא , הוא התכוון לפגוע.
הוא ידע שאבן הפינה ביחסים שלי עם אנשים היא אמון, וכל מה
שיבנה לפני שהיא תהיה מונחת מושלמת במקומה- יתמוטט.
הוא ידע, ובכל זאת בחר בבחירה הכי לא נכונה.
"הייתי צריך לבדוק אם את אוהבת אותי, אני מתנצל אם זה פגע בך
אבל הייתי צריך לבדוק כלקח לחיים, בשבילי". בשבילך?! אתה פוגע
בבן אדם שאתה אוהב בשבילך?! מי אתה? מפלצת? מה יש בך שלא ראיתי
קודם? שגורם לך לעשות לי דבר נורא כל כך?!
לא הצטערת שפגעת בי, לא התחרטת, זה לא הזיז לך, לא הפריע לך.
פגעת בי, אבל לא הסתפקת רק בכך. "הניסוי" כמו שקראת לו היה
הרבה יותר מטורף ושטני מזה. סיפרת לגיא על ה"ניסוי" שאתה עושה
עליי והשבעת אותו לשתוק, ידעת שהאופי שלו לא יתן לו לספר לי.
כמעט וצדקת, כמעט ושברת אותו מבפנים, אני לא יודעת איך הוא
נשאר שלם. אני כן יודעת שבתכנונך לראות כמה אני והוא קשורים לא
העלת על דעתם שהקשר כל כך חזק, שגיא לא צריך לדבר כדי שאני אדע
משהו, הרי בשביל הדברים החשובים באמת אני והוא כבר מזמן לא
משתמשים במילים.
וזה בעצם מה שפגע בך כל כך, נכון?
הדבר שגרם לך לכעוס כל כך, הקשר הטוב הזה ביני לבינו, הידיעה
שיש דברים שאני יכולה לחלוק איתו ועדיין לא איתך.
מדהים, הדבר הכי יפה בחיים שלי גרם לך להראות את הצד הכי מכוער
שלך.
מה יהיה מפה, אני באמת לא יודעת. מה שבטוח - הכל בנינו ישתנה,
אם בכלל ימשיך.
כי הוצאת את האמון מהקשר בנינו, ומוטטת את כל בנין היחסים.
ואתה יודע מה? אני לא בטוחה שאני רוצה לבנות איתך משהו מחדש. |
