למישהי,

באותם רגעים, שכל כך קיוויתי להופכם לרגעים האחרונים של חיי,
חשבתי להפנות את המכתב הזה אליך. דווקא אליך, שכל כך פגעת בי,
דווקא אלייך שגרמת לי לשנוא את עצמי עוד יותר.
את, שבמידה והייתי עושה זאת, בהחלט היית אחת הסיבות הראשונות
ברשימה.
פעם חשבתי, שאם אכתוב מכתב כזה, באמת אפנה אותו אלייך, ואל עוד
כמה אנשים שאני אוהבת. היום אם הייתי כותבת לך אותו, זה היה
נובע מכאב ומשנאה - הלא השנאה הגדולה ביותר היא זו הנובעת
מפגיעה ממישהו שאהבת. ואני אהבתי אותך, וחשבתי שגם את אוהבת
אותי. האמנתי, בנאיביות הכל כך ידועה שלי, שגם לך אכפת ממני,
אבל אני נפגעתי ממך. נפגעתי כל כך.
היום חשבתי לכתוב לך את אותו המכתב מסיבות אחרות. חשבתי לכתוב
את המכתב הזה ולהפנות אותו דווקא אליך, כדי שתקראי אותו, ואולי
אז, כשתראי למה גרמת, תביני. אולי אז תצליחי להבין מה עשית לי,
עד כמה פגעת בי, כמה הרסת אותי. חשבתי שאולי זה יעשה משהו ללב
האבן שלך, וגם לך יכאב. כל כך רציתי שתרגישי אשמה.

אבל אני לא מתכוונת לעשות את זה.

חשבתי על זה והגעתי לשתי מסקנות שגרמו לי להגיע להחלטה.
הראשונה , היא שזה חסר טעם לחלוטין, כי את ממילא לא תביני. את
ממילא תנקי מעליך כל אחריות או אשמה שהיא, בדרכך המקסימה
והמושלמת, כמו שאת עושה תמיד - את תאשימי את כל העולם, ובמיוחד
אותי - העיקר שאת תצאי בסדר.
את תגידי שניסית, ועשית, והתאמצת... ואת כל כך תתגאי בכך שעשית
את הדברים האלה, ותשוויצי בזה, כמו תמיד. תאמרי שלא היית יכולה
לעשות יותר ממה שעשית כדי לעזור, למרות שלמעשה יכולת. היית
יכולה לעשות כל כך הרבה.
חוץ מזה הבנתי, שאני פשוט לא מסוגלת לעשות לך את זה. אני לא
מסוגלת, כי אני יודעת שאם נשאר עוד שריד של אכפתיות בנשמה
הקפואה שלך, את תתיסרי בגללי כל החיים. את תסבלי מכל רגע,
ורגע. אמנם המחשבה הזאת מעלה חיוך על שפתי לכמה שניות, אבל אני
יודעת שאני אף פעם לא אהיה מסוגלת לעשות דבר, שיפגע במישהו
בצורה כזאת. אני לא מסוגלת להיות כל כך אכזרית, להכאיב למישהו
כל כך, ועד כמה שאת לא ראויה לזה, אפילו לא לך.

אז כרגע אני לא כותבת את המכתב הזה. זה לא אומר שאני לא אעשה
את זה בעתיד. זו בהחלט לא אפשרות שאני שוללת. למעשה כפי שאני
מרגישה כרגע, זוהי אפשרות סבירה ביותר. אבל דבר אחד בטוח, גם
אם אי פעם אחליט לכתוב את המכתב הזה, הוא לא יהיה מופנה
אלייך!

                                                 
ליהי