היא היתה ילדה קטנה, רצה לה ביערות, היא אהבה לרוץ, כן כן
לרוץ, עד כמה שזה נשמע מוזר, היא חלמה על לרוץ, היא חלמה על
להיות האצנית הרצינית ביותר בעולם ובמדינה שלה. היא היתה בת 6
אחרי זה 8 ואחרי זה 10, היא הלכה כל יום לבית הספר. לא היו לה
חברים, היא לא היתה תלמידה טובה, אבל בתוך תוכה היא תמיד ידעה
שהיא טובה יותר, ממש טיף טיפה מהאחרים. בגיל 11 היא החליטה
שהיא תראה להם, היא ישבה כל יום עם אבא שלה ולמדה ולמדה, עד
שהיתה מוציאה 100 בקלות, הילדה שהיתה בזמנו מלכת הכיתה, עכשיו
היא חברתה הטובה ביותר, היא חשה סיפוק, שמחה, היא היתה בת 12
אחרי זה 14 ,ואחרי זה 16 היא לומדת ב"תיכון" ,היא ילדה עדינה,
היא יפה אבל היא לא כל כך אוהבת את עצמה, היא חוזרת הביתה, היא
רואה, זה התחביב החדש שלה, היא רואה דברים. לא עתידות ולא
אלוהים, היא פשוט רואה דברים. כשהיא נכנסת לחדר, היא עוצרת
בכניסה ומביטה, היום היא חולמת שהיא הרואה שרואה הכי טוב בעולם
ובמדינה שלה, היא חולמת שהיא תציל אותה, היא גרה בבית, בית
גדול, גדול וקר. יש לה אבא ואמא והיא ממש מסכנה, אתם אולי לא
כל כך יכולים להבין את זה, אבל למרות שיש לה אותם, אף פעם הם
לא באמת היו לה. לאבא שלה אף פעם לא היתה כריזמה והחלטיות, ואת
התכונה הזו, האסרטיביות, היא צריכה היתה ללמוד וללמד את עצמה,
אמא שלה שעכשיו היא בת אולי 50 תמיד היתה לה כמעין ילדה קטנה
ומפונקת, שלא יהיה רחוק מן האמת לומר כי שתתה לה את הדם
מהווריד, היתה לה גם אחות, שחשבה שהיא הכי הומאנית
אינטיליגנטית בעולם, אבל כאשר זה נגע לילדה הקטנה היא אף פעם
לא היתה, ואותה ילדה שעכשיו היא בת 16 עומדת מול המראה ורואה
את עצמה כאשר היא היתה בת 6 לא תמיד אבל ברוב הפעמים, היא
נזכרת בתקופה שרצתה לרוץ ולרוץ ומבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות
פשוט לרוץ לרוץ רחוק רחוק עד כמה שאפשר, בסתר במועדוני הלילה
שהיא יוצאת אליהם, על מנת למצוא את הסוס הלבן היא מלקקת איזה
בול קטן וחוזרת הביתה מלאה בריגשות אשם, היא עצובה, לפעמים
כשהיא הולכת ברחוב וחושבת על הסוס הלבן לוקח אותה ומזיין לה את
הצורה, היא רואה חבל או סתם עמוד תאורה, וחושבת לעצמה בפנים
בפנים בשקט בשקט איך היא תרגיש, תלויה לה שם למעלה,על אותו
העמוד ובעזרת אותו החבל. היא ממשיכה ללכת, היא אוהבת לטייל,
לפעמים היתה גונבת לאבא שלה אגורות מהכיסים וכשהיה לה מספיק
כסף היתה נוסעת לתל אביב והולכת ברגל, כשהיתה הולכת, היא חלמה,
חלמה על עצמה בזמן אחר ובמקום אחר. פתאום היא נעצרת מביטה
בעמוד החשמל ופרצוף של סימן שאלה מצטייר לה על הפנים.