בתוך בקבוק זכוכית עבה ואין מקום לזוז
בכל פעם נכנס עוד פרט למשוואה
בכל פעם נכנס עוד משהו לבקבוק
ונהייה יותר ויותר לחוץ
עד שיתפוצץ.
הבקבוק נשמט והיא נופלת
אהוב מחזיק אותה בקצות אצבעותיו
היא כבר חצי בחוץ
תקועה בצוואר הבקבוק
שנשמט לתהום
תהום ללא תחתית
הוא מנסה לא להרפות
והיא לא יודעת אם להמשיך להחזיק
האם להשאר במאבק?
או אולי לוותר
ולחסוך לעצמה את הסבל
שבנפילה הפתאומית
מבחוץ הכל כל כך מושלם
ומבפנים היא מתחלקת
לכל כך הרבה חלקים
ולכל כך הרבה ציפיות
של כל כך הרבה אנשים
ואי אפשר למלא את כולן
והיא מחזיקה בידו ומנסה לאחוז
מנסה להרים את עצמה
מעל לפני המים לא לטבוע
ואז משום מקום היא מוותרת
דווקא ברגע בו הייתה הכי הרבה תקווה
היא בוחרת להרפות מידיו
האוחזות בה
בוחרת ליפול
אל הללא תחתית
כי נמאס לה ממנו
ונמאס לה מהידיים שלו
ונמאס מהשמש והשמיים
ונמאס לה מהפרצופים שמסתכלים
על הבקבוק שלה
ונמאס לה מעצמה
ונמאס מהחיים
ונמאס כבר מזה שנמאס
ונמאס מהבקבוק
והבקבוק נופל
ומתפוצץ.