גם אני אנושית וגם אני עושה טעויות. אבל אף פעם לא ראיתי את
זה. לא כשזה נגע לנו. כי מבחינתך זה היה רק אני. אני החזקתי את
הקשר שלנו ואני הרסתי אותו.
אני יודעת עכשיו שפגעתי בך, יודעת שהייתה לי שליטה עליך,עלינו
אבל לא ראיתי את זה אז.
אולי בגלל שכעסתי שאמרת את זה כל כך בפשטות, שאני הרסתי את
הקשר. אולי בגלל שבכל זאת האמנתי שאתה מכל האנשים צריך לחשוב
שאני לא אנושית. צריך לדעת שאני... מעולם לא מצאתי הגדרה.
מה אני? כל מה שהוא חושב שאני. ואם זה רק אני שהחזקתי את הקשר
שלנו אז הוא נפל. אני מצטערת אבל הוא היה כבד מדי בשבילי.
היינו שמחים לתקופה מסוימת כל עוד לא נגענו בבעיות. כל עוד אתה
היית אתה האחר ואני נתתי לעצמי לחשוב שזה באמת אתה.
כשהבנתי את זה, שאתה לא באמת אתה, הייתה לי תחושה שאני לא באמת
אני.
כלומר, כל מה שחשבתי שעשית בשבילי, כל האהבה לא הייתה שם באמת.
ועכשיו אנחנו לא מדברים. אתה אומר שזה בגללי, שאני התרחקתי.
אבל אתה יודע שזה שקר. קשה לך לראות שאני ניסיתי ואתה דחית
אותי. דחית אותי כי דחיתי אותך. לא נתתי לנו להיות ביחד ולא
התחרטתי על זה למרות מה שכולם חשבו, מה שאתה חשבת. ואז ניסיתי
להתקרב. אני יודעת שהיה קשה לך.
לא הבנת מה אני בכלל עושה, ידידות? אתה לא מכיר את המילה. הרי
היינו ידידים רק כדי שנהיה ביחד. אחרת זה היה לא מוסרי. בשבילך
כמובן. לא הייתה דרך אחרת להתקרב אליי. תמיד חשבת שהאשמתי אותך
בתכנון מראש. אני לא מאמינה שהיית תמים והכל קרה מעצמו. ההודעה
הגורלית שלך, זו ששברה לי את הלב והכניסה אותנו לצרות, כשאמרת
שאתה אוהב אותי, הייתה מתוכננת במידה כלשהי. אתה לא בן אדם
שמוכן לסכן הכל. פעם חשבתי שעשית את זה בשבילי. שהיית מוכן
לוותר על כל החברים שלך בשבילי. לצערי, גיליתי שלא ויתרת
עליהם. הם לא היו גורם חשוב בהחלטה. למרות שאמרת שהם כן. לא
הייתם באמת חברים. לא היית מוכן להתקרב אליהם. הצביעות שלך.
איך הצלחת תמיד לשנוא אנשים ולהסתובב איתם.
אבל עברתי את התקופה הזו. שלך. התגעגעתי אליך במשך כל כך הרבה
זמן. לידידות שלנו. היה חסר לי את המגע שלך, את המסתוריות.
היית הביישן, הצנוע. אבל עכשיו יש לי אותו. לדאוג לי.
הוא חושב שאני על - אנושית. בשבילו אני מעבר למושלמת. הוא נוגע
בי ולא עובר דרכי.
והמגע שלו לא מסתורי. המגע שלו מוכר. זה מה שרציתי כל הזמן.