ע. דנציגר / זיקית |
היית גנבת שמיכות,
גנבת לילות
מוחצת בידייך האכזריות את
הזיקית הצבעונית
שחיה ברגעים שבינינו.
ובקומך
היית מפוארת.
הייתי לוקחת אותך אל הגשם,
ונותנת לך לשתות.
סתורת שיער התעוררת אל תוך
האור החזק מדי
של הבוקר שלי,
הגב שלך היה כל כך ארוך.
גהרת אל המילים שלא אמרתי,
לא הרשית לי לחייך.
לא הרשית לי להערים ידיים
בערמות של תוכחה,
ועורמות של מבוכה.
היית מנושקת גפיים
היית מקוטלגת לשון
ביקשת רק
ללכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|