דברי ימי הארץ הזאת,
שנושמת עכשיו, שחיה,
אינם עתידים להכתב.
שלא כקודמותיה-
כנען וציון-
היא הכתימה תולדותיה.
מנפצת בדרכה את כל החומות,
שוברת מוסכמות,
וחוצה את הכותל.

דברי ימי הארץ הזאת
רווים בזעם,
בתאוות שלטון,
וחסרי משמעות אלוהית או כוח עליון.
אפילו את הנפשות הבודדות,
המעטות,
שהצליח לגעת בהן אושר,
הם טימאו.

דברי ימי הארץ הזאת,
כדברי תוכחה,
מתגשמים סביב עצמם.
שואבים כוחותיהם מן השאול.
הרוח עוד עתידה למחוק אותם
מדיונות החול
ומסלעי הגיר הרכים.

דברי ימי הארץ הזאת
עתידים להיות דברים אחרים.