עבר זמן רב מאז פרצו המים ונבעו
ההרים החלו מסלולם לשכוח.
בזכרון עתיק יומין, מחוספס כמו עור של פיל,
אין לטביעה דקה כמו שלי כל כח.

שניות
על דקות
על שעות
על שבועות.

פעפוע לוהט חורך מבפנים
מאיים לפרוץ, אך גווע בדממה.
הגעש עולה, ההרים אינם זעים
ושותקים. בשקט תהומי של אדמה.

מזה זמן רב שהטילים על כנם,
שהרצים מחכים במקומם,
שהיריה בעוד רגע נשמעת.

אחרי זמן רב, הגיע הזמן.
ההרים מקיאים נוזל לבה רותחת
שצף מלל מילה החוצה קולחת
כל מוגלה שנוצרה בהר הגעש מתחת
רוח רגעית בין ידי מונחת.
אל פחד!