בשביל אחת שלא צריכה לזוז,
הית הדבר החמקמק ביותר ביקום,
לפעמים נדמה היה שראיתיך בכורסא,
מנמנמת בסיאסטה בין ערביים שכזאת,
אבל אותי השנים לימדו רק לרוץ,
אז היתי רצה אלייך, רצה אל הים,
אמרו שאת שוחה שם בן הגלים הסוערים,
צוחקת צחוק גדול של חידלון למשברים,
היתי רצה אליך מאהבה לאהבה ובתוכה,
מחפשת אותך לשווא בלונה פארק, במבוך המראות,
ולפעמים נדמה היה שאת מציצה או אולי משתקפת,
ולרגע היתי רואה את יופייך המשקיט דאגות,
מישהו פעם כתב, שאת כמו ארץ מולדת,
בעת סוף מחזה, עם ירידת הפרגוד תכסיני באדרתך,
אבל אני כאן, מקווה לפוגשיך כשעוד בכוחי לחייך,
אז אנא ממך, קיפצי לבקר והביאי עימך,
קצת מאותה תובנה, שלך באהבה ותודה,
רק אולי מהרי כבר ובואי גברת שלווה .