עצי התמר זקופים-כפופים
והילדים מתעללים באלוהים בחצר
מאכילים אותו פגרי חולדות ותיקנים
כשהוא נושם כבד ומתפלל

הזקנות מהבית הסמוך עומדות בחלון
וצועקות חסרות שיניים ובינה
אלוהים שוכב על גבו ומתחנן
פושק רגליו ומילל "אני נכנע"

הילדים שצוחקים אינם ילדיו
הזקנות נחות אחת על כתף השנייה
את עצי התמר לא הוא שתל
אלוהים שותק "אני נכנע"

והילדים שהולכים עכשיו אינם ילדיו
והתמרים בשבילו הם ארוחת הערב
והזקנות קוראות לו לחזור הביתה
ובחצר גוסס לו אלוהים הכלב

-----------------------------------------------------

"אילו אפשר היה ליצור הכלאה של חתול ואדם,
זה היה משפר את האדם, אבל מדרדר את החתול"
               (מארק טווין)

קיסר לטש עיניים כשהברז רכן לנשק ידי
"המים" הוא צחק והשתנק "יותר מלוכלכים מהידיים 'שך"
הוא פיהק והתמתח והפנה לעברי המרוגז
את פי-טבעתו הורדרד
והלך ולא עצר כשצעקתי לעברו הרגוע :
"תפסיק לדבר! פשוט תשתוק! אתה חתול
וחתולים לא מדברים". קולו נהדף אלי מעיקול המסדרון :
"אם רק היית יודע עד כמה 'תה צודק".

קיסר השובב שוכב על מיטתי ונוחר.
פעם השובבות שלו היתה מסמנת חתכים ארוכים
על זרועותי, אבל עכשיו היא מתבטאת בהערות מרגיזות
ונחירות-רטט שאינן מניחות לי לישון.
קיסר מעדיף אותי על-פני שאר האנשים, ובגילי
נחמה גם היא סוג של מנוחה.
לעיתים (רחוקות) אני משאיר את דלת הכניסה פתוחה
כדי לראות אם הוא יברח.... הוא לא בורח
ורק יוצא לדקה
ומרחרח.

קיסר גם עוזר לי לפתור תשבצים,
אבל רק כשאני מבקש ממנו יפה.
הוא אינו יודע לכתוב - כפותיו מקשות עליו לאחוז בעט
ולכן הוא מתבייש לנסות.
אני חושב שהוא חושב שאני רואה בעובדה זו
הוכחה לעליונותי עליו. הוא צודק כמובן,
אך לא אודה בכך בפניו.
הנושאים בהם הוא מתעניין במיוחד: גיאוגרפיה,
הנצרות ותורות איזוטריות למיניהן, רוצחים סידרתיים,
והאהוב עליו מכולם - אופנה וסגנונות לבוש.

קיסר הוא חתול טוב...
נכון קיסר?
כן... איך הוא מגרגר...
קיסר חתול טוב...

-------------------------------------------------------------------

איך כלב-בוא היה נראה בלי זנב שמוט?
איך כלב-בוא היה נראה בלי מפוחית בפה
נוגנת בלוז? איך היינו יודעים שכלב-בוא זנוח?
היינו בטח שואלים אותו אם יש לו משפחה אוהבת
שנותנת לא שאריות חיות-מתות ומזריקה לו
אנטי-הכלבת. היינו בטח מתקרבים אליו לראות אם הוא בורח
כמו כלב-רחובות שכבר מכיר ת'פרא-(בן)-אדם לפי הריח.
נראה כך לפעמים שכלב-בוא יושב ומחכה למשהו שיקרה,
למישהו שיבוא ויכבד אותו ברחמים
או במנת-מקל.