זה היה רגע ממש מדהים. אף פעם לא הכרתי אותך, אבל באותו היום,
בקרנבל הגדול של פורים, זה קרה פתאום. סתם טיילתי עם חברות שלי
כשפתאום אתה הסתובבת לכיווני ומבטנו נפגשו. ולמרות שאף פעם
בחיים שלי לא ראיתי אותך, אני ידעתי שזה זה.

מייד הרגשתי את כל הדם זורם נגד כוח המשיכה אל הפרצוף שלי.
מייד הרגשתי שהגוף שלי מתחיל לרעוד. עצרתי והתבוננתי. אתה לא
הרפת את מבטך ממני ואני כנ"ל עליך. פחדתי לעצום עיניים, שמא
אולי זה חלום והוא טוב מדי. אני פשוט ידעתי. ידעתי שאיתך אני
רוצה לחיות במשך כל החיים שלי. איתך אני רוצה את הנשיקה
הראשונה שלי, איתך אני רוצה את ההתאחדות הראשונה שלי, איתך אני
רוצה את הילד הראשון שלי. איתך אני רוצה את החתונה הראשונה
והאחרונה. אני פשוט רוצה אותך, ורק אותך. וזה לא רק בגלל איך
שאתה נראה. אתה הקרנת מן אהבה כזאת, שרק אני הייתי מסוגלת
להבין. אתה חייכת חיוך כזה מסקרן, עם העיניים העצובות שלך,
החומות... שישר ידעתי שרק ביחד נוכל לעזור אחד לשני לעשות אותן
שמחות. פשוט ידעתי, שאתה האחד בשבילי ושסוף סוף מצאתי מה
שחיפשתי ב - 17 שנים.

ואז מישהו קרא: "אבנר, הנה הקולה שלך!" ואתה, בהיסוס קטן,
הסתובבת אחורה.

כל עולמי שלי נפל. חזרתי אל החברות שלי שהסתכלו בי בתדהמה.
חזרתי להמון של פורים. חזרתי ללכלוך ולתחפושות. קשר העין שלנו
נעלם, אתה כבר לא התבוננת בי. אני הסתכלי על הריצפה, מנסה
להבין מה זה היה. ואז הסתכלתי קדימה, וראיתי אותך מתפזר ונעלם
בין ההמון.

זה היה רגע מדהים. ועד היום אני יודעת, שאתה האחד בשבילי. אבל
מאז לא ראיתי אותך. אבל לפחות את שמך אני יודעת, אבנר.