תרגום מאוקראינית


לפניי המון המון שנים, האדמה היתה מדבר. לא גדל שם לא דשא ולא
פרחים, ולא הסתובבו שם בעליי חיים או ציפורים.
ומי יודע, אולי האדמה הייתה נשארת כך לעולם אם לא...
אם לא היה יורד פעם אחת גשם.
זה היה מאוד מוזר. ירד גשם חזק, אבל השמש המשיכה לחייך.
הגשם נמשך זמן רב, וכשהפסיק, הופיע בשמיים קשת צבעונית.
וכאילו שהכל חיכה לבדיוק אותו רגע, לפתע צמח הדשא.
עד אותו הערב, כל האדמה הייתה ירוקה מדשא.
אחר כך ירד הלילה. הירח עלה, ואחריו לאט לאט משכו את עצמם
מהאדמה פרחים. פתחו הפרחים את עיניהם, ועוד לפניי שברכו אחד את
השני לשלום פנו לחפש מראה.
הם הרימו את ראשם וראו בשמיים כוכבים. הם מייד חשבו שזוהי
ההשתקפות שלהם. כל פרח בחר לעצמו כוכב ואמר שזוהי ההשתקפות
שלו.
הכל הלך טוב, עד שהירח עלה לאמצע השמיים. הם כל כך התפעלו
מהירח המלא עד שהחלו להתווכח כשכל אחד קורא בכל "זה אני! - לא!
זה אני!". רק פרח אחד קטן נשאר בצד ושתק. הוא הסתכל על שאר
הפרחים, הסתכל על הכוכבים וחשב "לא, משהו כאן לא בסדר".
הם בכלל לא נראו דומים לכוכבים שבשמיים.
כל הלילה התווכחו בינהם הפרחים, ולבסוף, נרדמו. רק הפרח הקטן
לא ישן. הוא ראה שלקראת בוקר, נעלמו כל ההשתקפויות, והאדמה
הוארה באור חזק. השמש! קרא בקול הפרח הקטן.
הוא משך את עצמו לעבר השמש, ולפתע, נעקר מהאדמה, פרס כנפיים
ועף.
הפרח הקטן עף מעל חבריו, ולפתע התעצב ועף גבוה יותר.
שאר הפרחים התעוררו והופתעו לגלות שבמקום ההשתקפויות שלהם
הופיע כדור כתום ענקי. הם הסתכלו אחד על השני, ורק באור השמש
הופתעו לגלות עד כמה שהם חסרי צבע.
התעצבו הפרחים והתרגזו, בעצמם לא יודעים על מי ולמה.
ומרוב כעס, החליטו לא להסתכל יותר על השמיים.
בערב, כשירדה השמש, ירד לעבר הפרחים פרח קטן ואדום. הוא בירך
אותם לשלום ואמר שהוא חבר שלהם ושהוא בדיוק כמוהם.
שאלו אותו שאר הפרחים "אז למה אתה מתעופף?"
הם לא האמינו לו כשאמר שהוא בדיוק כמוהם.
אז סיפר להם הפרח הקטן איך הסתכל על השמש ולמד לעוף, ואיך קיבל
את צבעו כשרקד עם הכוכבים.
"גם אנחנו רוצים להיות יפים כמוך"! זעקו כל הפרחים.
אז אמר הפרח הקטן שהוא יעשה אותם יפים, אבל קודם עליהם להקשיב
למה שמסרה להם השמש.
"לא! קודם עשה אותנו ליפים ולצבעוניים כמוך!"
הפרח הקטן ניסה למסור להם את דברי השמש, אבל הפרחים זעקו חזק
מדיי ולא הקשיבו לו.
התעצבן הפרח הקטן על שאר הפרחים שלא רצו להקשיב לו והתעופף
משם.
שאר הפרחים ראו אותו עף ולא יכלו להסיר את עיניהם ממנו, וכך
שכחו את כל המריבות שלהם והוויכוחים.
הפרח הקטן עף כל היום מעל הגבעות.
בערב התעייף הפרח הקטן ונחת. הוא התחיל שוב לנסות לספר מה אמרה
השמש אבל כוחו אזל לו והוא נפל ולא זז.
הפרחים הרכינו את ראשם והסתכלו זה על זה ולפתע ראו שגם הם
צבעוניים ויפים.
השמש ראתה עד כמה שמחו הפרחים והחליטה לעבור את קצה העולם.
והפרחים שמחו וחגגו.
חשבו הפרחים שאפילו הכוכבים לא יפים כמוהם.
חלקם אף טענו שהם תמיד היו כאלה ושלא היה שום פרח קטן שהתעופף
לו לעבר הכוכבים.
ואז שוב החלו להתווכח. הפעם על מי יפה יותר.
התווכחו להם זמן רב ונרדמו.
ובזמן הזריחה, התעוררו, והפכו לפרפרים, בדיוק כמו הפרח הקטן.
אבל לא כל הפרחים הפכו לפרפרים.
והפרפרים עברו מפרח לפרח ולחשו "בואו נעוף לעבר השמש".
חלק מהפרחים התעצבו. וחלק אמרו שאין בכלל שום שמש או כוכבים.
כך המשיכו הם לחיות.
ובזריחה, עוד כמה פרחים הפכו לפרפרים.
וכך קרה כל בוקר.
הפרפרים יפים בזכות השמש והכוכבים, והפרחים יפים בזכות הפרפרים
שעפים מעליהם.
ואם לא יהפכו יום אחד הפרחים לפרפרים, והפרפרים לא יעופו מעל
הפרחים, אז יחזור העולם להיות מדבר.

וזה מה שאמרה השמש לפרח הקטן וביקשה ממנו למסור לשאר הפרחים.