אני לא מכיר אותו כל כך הרבה זמן, את האושר.
היינו ביחד, לא יותר מידי זמן, וזה חבל, כי האושר הוא כל כך
טוב, אבל רק אחרי שהוא הלך ממני שמתי לב לזה.
הייתי צריך לשים לב לזה לפני זה, זה תמיד קורה לי, ועכשיו אני
אוכל את עצמי מפנים על זה, אני עדיין רואה אותו, ואפילו מדבר
מידי פעם, אבל זה לא אותו הדבר.
עם האושר, בגלל האושר, הרגשתי באמת מאושר בפעם הראשונה.
גם עכשיו, אחרי שזה ניגמר, כשאני עובר לידו, נימצא בסביבתו,
אני עדיין מרגיש מאושר.
אבל לא ניראה לי שאני ארגיש שוב כמו אז, כי האושר, האושר הלך,
הוא לא יחזור יותר, יש לו עכשיו לעשות אנשים אחרים מאושרים.
לי הייתה הזדמנות, אני קילקלתי אותה.
לעזאזל, היה יכול להיות לי כל כך טוב, הייתי יכול להיות כל כך
מאושר,
כי האושר, האושר הוא דבר כל כך אטב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.