פרפרים חיים רק שבוע ואילו אנו חיים שבעים שנה
מה זכינו שקיבלנו כזו מתנה?
הלב הפצוע התכווץ והחוויר
לריאות שלנו לא הגיע אויר
העיניים התרגלו לראות אדום
הלב נעצר דום
והדמעות שכבר לא יכולות לבכות
והגוף שכבר לא מגיב למכות
ומלחמה, כזאת שקטה והרסנית
ופחד מכל מכונית
אולי התור הבא מתקרב
והכאב אוי הכאב
היא ידעה שהוא הקריב
היא חשבה סוף ה'ריב'
והוא אהב פרפרים, עפים חופשיים
שבוע אחד אבל החיים הטובים
אבל הוא הלך למקום שבו חיי הפרפר
הפכו לצער נורא וכאב מר
עכשיו הוא, עכשיו הוא פרפר
מגיע לחדר שעזב, החדר הקר
והיא מביטה יודעת הוא בטוח
הפרפר נשאר לנוח
יש לו עוד שבוע לחיות
והוא ישוב ויולד וימשיך להיות. |
