יושבת בראש האוטובוס, במושב הראשון לימין הנהג
ומביטה בהגה הגדול וכל הכפתורים.

זקנים עולים, נכים עולים, עולות נשים בהריון, והיא
עיניה נעוצות בידים לוחצות על כפתורים ואוחזות בהגה הגדול.

סליחה גיברת, את מוכנה לקום בבקשה,
אני נכה מאה אחוז בגלל המלחמה
אני נושאת תינוק ענק ממש תנין בתוך בטני
ולי משא שנים בנעלי העור.

מצטערת, אי אפשר, זה בלתי אפשרי. גם אני
נכה, נכה גמורה, נכה שלמה, נכה בכל נפשי.

אני אינני יכולה לקום סתם כך באמצע נסיעה כשלעיני
ידיים אוחזות בהגה ולוחצות על כפתורים.