אומרת לעצמי:
"לכי לישון, ילדה"
ממילא לא תצליחי
לתקן את המעוות,
ממילא אין בך כוח
לשנות את הנעשה
וממילא בכל פינה
יש בור שבו דחוס
אפור קודר.

אומרת לעצמי:
"לכי לנוח, ילדה"
כי תצטרכי המון סבל
לשפץ את הלב שנשבר.

משחזרת בליבי
את תפילת הנגמלים
"אלוהים תן לי כוח לשנות את אשר ניתן לשנות
אלוהים תן לי להשלים עם מה לא ניתן לשנות
אלוהים תן לי את היכולת להבדיל ביניהם"
רק שבלי כוח פנימי
פונה לאלוהים:
חבק אותי לחיקך
בהילתך הנעלה
חבק אותי בקרבתך
ללא עוד סבל מיותר.