|
ועכשיו ברגע של צלילות
אני יושב כאן שוב לבד
מתגעגע אלייך כמו פסיכופט
מטריף את עצמי לבד במיטה שלנו
מביט בתחתונים שלך ששוכבות כאן לצדי
עכשיו אני יכול סוף כל סוף
לחשוב לדעת ולהעריך כמה
ועד כמה שהפחד שלי כל כך מהותי
כי עכשיו אחרי אחד עשרה יום רצופים איתך
אני יכול לדעת ואני יודע
שאין אף דבר בכל העולם שישווה לאושר שבלהיות איתך
ועכשיו יומיים בלעדייך נראים לי כמו נצח של בדידות
למרות שדיברנו המון בטלפון אני מנסה להעסיק את עצמי
בלנסות להרדם במחשבה שאת ישנה עכשיו כאן איתי
בתוך תוכי הייתי מת להרדם ולחלום עכשיו אותך
וזה לא שאני לא מפנטז - הא , מתוקה !
עד כמה שאת מתוקה
כשאני רק חושב על הפעם האחרונה
ועכשיו בעצם נדמה לי שזאת הפעם הראשונה
הזיון האחרון של המאה העשרים.
וכמו שאת אמרת בדיוק במילים אלה
נדמה לי שהיתה זאת הזיה.
ועכשיו לי נשאר רק להתגעגע בפראות בעודי יודע
שנגעתי איתך מבלי לשים לב ממש בשמיים
ואם תחשבי לשנייה , תעצרי בדממה לבד עם עצמך
אולי תוכלי להבין עד כמה...
עד כמה כשאוהבים מישהו רק אז מתחילים באמת לפחד לאבד
אולי לא תוכלי להבין כרגע את המוזרויות האלה שלי
שבעיצומו של שיא של אושר
פתאום משתלטות עלי מחשבות של דחק
ואת צריכה אותן לשמוע רק בגלל שאני לא שולט
באהבה שלי...
רק שלושה וחצי שבועות מאז שנפגשנו
בסך הכל !
ואני כאילו שחיכיתי לך שנים
כל שניה מתאהב בך יותר
ואנחנו אפילו לא צריכים לדבר
לא ציפיתי כבר מעצמי לדבר
הרגשה שכזאת ואיך לעזעזל אני יכול לחלוק את זה איתך
הרי את היא ההרגשה
לא ההרגשה הרחוקה החלומית האוטופית הבלתי מושגת
פתאום הגיע יום ואני מחבק אותה ולא רוצה לעזוב
נותנת לי את הכוח כמו אלוהים לסדר לי מחדש את כל היקום
אולי נתערב קצת יותר על הפרטים הקטנים
ניייייי שלי .....
את
מוקלטת אצלי בראש
שוכנת אצלי בלב
מצולמת בעיני נפשי
חרוטה בנשמתי לעד
אם היתי פחדן עד כדי כך היתי מת עכשיו בזה הרגע
הכי מאושר בעולם כשדמותך חרוטה לנצח מול עיני
אבל המוות נועד לפחדנים
והאהבה לאמיצים.
והנה עוד כמה שעות אגע בך שוב
אתן לעצמי להנמס בין זרועותייך
אנשק אותך נשיקה ארוכה ואחריה עוד אחת ועוד אחת
אקפיא לנצח את הזמן הזה
אנצור אותו בלבי
אצרוב אותו באש
נתכנן לנו בפירוט את היום בו סוף כל סוף
אחטוף אותך לתמיד
תוכנית ראשית ועל כל מקרה גם תוכנית חליפית
אנחנו לא ניכשל !
אולי לא תביני וגם לא תאמיני
אולי זאת קלישאה
אבל את ואני דניתסקי שלי
אנחנו אחד
אנחנו לא דומים
ואנחנו לא משלימים
אנחנו אחד !
באמת ובתמים.
כשהקול שלך מהדהד עדיין באוזני
הניגון של הנייייי שלך
יושב בתוך מוחי ולא מרפה
ולא ירפה עד שאחזיק אותך שוב
מה כבר אוכל לאמר ?
זאת היתה רק הזיה ?
ואם כך
ההזיה הזאת רק התחילה
ברוכה הבאה לחלום הזה
חלום שלא נגמר
לעולם.
3 ינואר
2001 |
|
|
בסוף של "לב
אמיץ", מל
גיבסון מת!
פרובוקטור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.