פעם הייתי משהו בשבילו, היה מדבר אליי בשפה של אהבה.. מילים
רכות, חיבוקים שאומרים הכל. פעם היה לנו טוב.

פעם הייתי מעריצה אותו על היכולת שלו להמשיך כשקשה ולדאוג
לאנשים שהוא אוהב גם כשהוא שוקע בחרא של עצמו.

פעם היינו רבים על שטויות, כועסים, בוכים
מנסים להבין את עצמנו..

פעם הוא היה הכל בשבילי.
פעם אהבתי אותו.

ואיזה פעם הוא הלך, והשאיר אותי לבכות לבד חצי שנה. וכשחזר לא
יכולתי שלא לסלוח. והרגשתי שהנה, זה קורה לי שוב.. ועכשיו יהיה
לי טוב.
עכשיו יהיה לי טוב?

זה משהו מיוחד....זה אמיתי. ידידות עמוקה!
והנה זה נזרק כאילו לא היה כלום. כאילו אנחנו שני זרים.

ועכשיו אני לא צריכה אותו. אפילו לא מתגעגעת. לא לחיבוקים, ולא
למילים המתוקות וגם לא לנשיקה האחרונה שלנו.
לא לעיניים שלו ולא לדמעות שלו.

אולי אני סתם אומרת.
אולי זה באמת.
אולי פעם עוד יהיה לנו טוב.