עם כל המעות שהשחלתי לארנק, כושר היצירה שלי נשחק...
 אני טורח בעקביות להדחיק את עצמי, היומרני והפלצני, שטרח
לסגל לעצמו מוניטין של אישיות מפורקת ולא מתרפקת.
הרופסות עדיין מחוללת בי שמות, וגם נטייתי לזרוע הבטחות של
טיפוח עצמי ללא שמץ התממשות...
כן !  סגולתי המגוחכת היא מודעות עצמית נוקבת עם תוספת עצלנות
לא מתפשרת.
אני מזדחל לי בעולמות תחרותיים גורף קצת הישגים או ימים
ממורמרים, ובכלל מפתח אשליות על התעשרות ועל חיים ללא
התפרקות...
דוגל בפשטות ובבהירות מחשבה אך מתנהל בצורה ההפוכה...
מדי פעם מתמסר לאשליית הכתיבה אך נמלך בדעתי בשל תחושת השפלה.
מתקנא תכופות במלחינים, שהביעו עוצמת רגש בכל הרמות בלי הצורך
להתבזות ...
כן.. אני סובל מעודף ביישנות , בדלנות , ומעל הכל פחדנות..
אני מקווה, שאני לא משמים את הקורא הבודד , בתקווה שהוא סדיסט
ונהנה לקרוא הלקאה עצמית..
אולי אני זקוק לאמונה, להיסחף בכנס החזרה בתשובה , לקיים תרי"ג
מצוות ולפצוח בזמירות חסידיות...
אך מעולם חטאתי באהבה עצמית ובחיים ללא תכלית , ללא התחייבות
ולא אוכל לשאת עול מצוות...
זהו... כעת מסריי מתעממים ועל הכתב כבר ממש אינם ראויים.