אם אתה יודע או לא, רציתי לספר לך משהו,
משהו אמיתי, מהלב,
רציתי לספר לך שאני...
עוברים עליי הרבה דברים בזמן האחרון,
אין כוח לאכול, לא מצליחה לישון,
וכל זה בגלל משהו אחד קטן,
אתה,
למרות שבעצם,
בשבילי ,
אתה משהו מאוד גדול,
אתה תופס בליבי כל-כך הרבה מקום, כך שקצת קשה לקרוא לך דבר
קטן,
רציתי לומר לך שאני כל הזמן חושבת עלייך ועלינו ואני מצטערת
שקצת קשה שיהיה "אנחנו"
ואני,
כל-כך רציתי שזה יצליח,
חשבתי שגם אתה,
אבל מסתבר שלא,
מסתבר שאתה לא רוצה את ה"אנחנו" הזה,
אני באמת לא יודעת למה,
אני חושבת שה"אנחנו" יכל להיות מאוד נחמד,
ה"אנחנו" יכול להיות מאוד כיף ומצחיק והכל,
כל מה שתרצה,
אבל בעצם אתה לא רוצה "אנחנו",
אתה רוצה "אני" "אתה" ואפילו בלי ו' החיבור,
חבל,
עכשיו בטח יהיה לי קשה יותר להסתכל לך בעיניים,
היפות האלה,
המהפנטות,
השובות אותי כמו פרפר לאש,
אבל מה לעשות, בסופו של דבר- האש שורפת את הפרפר,
כמו שאתה שורף אותי...
ועצוב לי, עצוב לי לא לדעת שכבר לא יהיה "אנחנו" ואפילו לא
"אני" ו "אתה"
וכנראה שייקח לי זמן,
להפסיק להתבייש מהעיניים האלה שלך,
היפות האלה,
המהפנטות,
השובות אותי כמו פרפר לאש,
אבל הזמן ירפא את הפצעים,
והזמן יבנה את החומה הבטוחה,
שבין ה"אני" ל"אתה",
בלי ו' בלי "אנחנו",
רק "אני"-
"אתה" |