אלה וולפמן / חרוז |
מדוע איני כותבת בחרוזים.
להסביר לך על חופש, יציאה ממסגרות,
על מה שאני רוצה רק להיות.
אך ללא הואיל ואתה בעולמך נשאר,
חושב שעם מצלול תהיה מאושר.
נוסיף לך חרוז- כדי שלא תתבלבל,
וכל טענותיי- שיילכו לעזאזל.
אבל בסוף, בלי שום חוכמות,
לא ייגמרו החריזות.
אתה עם שיר ילדים תחיה,
ואני הלאה אמשיך, אם ארצה, או לא ארצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|