...על אודות מעשיי במאפיית הטאבון

ניגש לבסטה אחלה-גבר
בצעדי בעל בית,
ובמבט אותו אחד
סקר אותה פעמיים.

"תגיד לי גבר, ממצב?"
(לאכול כולו כלה)-
"אה, ואללה, מה זה זה? סמבוסק?
ע'ם מה זה ממולה?"

אני נאלץ לקום, לומר
לו שהכל סבבה,
שם הגבינה לנקוב שה-
סמבוסק ממולא בה.

"תגיד, אבויא, יש מצב
לשים ביצה בפנים?"
"כן, בבא, למה לא?" עונה
אני לו אין-אונים.

("שדי ממר, יהוה צבאות,
עד אנה תייסר?")
"תשים בפנים"- אני שומע-
"תירס קצת, בס'ר?"

"קצה אצבע בא לך, אחי?"
"מה-מה אתה אומר?"
"קצה אצבע- יש לי, תירס- אין,
'צטרך קצת לוותר".

"עזוב, אתה לא רציני!"
"מה לעשות, אחי?"
"טוב, יאללה, אבל תחמם
אותו הכי-הכי!"

("יוצר הרים ובורא רוח,
האני אשם?")
"מה ע'ם הסמבוסק? בוא, תוציא,
שלא יהיה קשה!"

"בבקשה, עשרה שקלים
וחצי. אם אפשר-
במטבעות, כי עם שקלים
אני לחוץ פה כבר".

"לא, אין מצב, אחי, רק מאה
יש לי פה עליי!"
"אבל מטבע חצי-שקל
יש לך אולי?"

"תגיד לי, מה, אתה חרש?!
תביא לי כבר ת'עו-
דף ("הו, אלי, אלי, על מה,
על מה?"- אגעה געה).

...אחר צהריים, כשסוף-סוף
שכבתי קצת לישון
על טרוניותיי יושב-תהילות
ענה לי בחלום.

אך עם הערב, בקומי
לליל תלאות חדש-
פג החלום כמו סמבוסק
בפי הברנש.

ואת אותו המענה
נשיתי, לצערי...
בו מחדש להיזכר
תעזרו לי, חברים?..