New Stage - Go To Main Page

דנה יוגב
/
זיקנה

בבוקר הוא בא אליי כשבהיתי במראה ואמר, "את כבר זקנה, לירי",
הוא חכך את אצבעו בשיערי הדליל וזה הרגיז אותו עוד יותר.
כשהייתי בת חמש עשרה שיערי היה בצבע בלונדיני כהה, עבה ומפואר.
קרעתי אותו מבדידות, השחטתי אותו מחימה.
בעשרים שנה יותר מבוגר. עשיר. מכוער. הוא אסף אותי מהרחוב,
מאהבה לנער עני כמותי. אהבה כנגד כל הסיכויים. שמתה. הוא אסף
אותי לבית גדול. למכות. הרס עצמי.
כולם טפחו לו על השכם. אמרו שהוא בחור טוב. רציתי להרוג אותו,
להרעיל אותו באחת מארוחותיו. הוא שנא אותי שהבגדים שלי היו
מרטבים מדם.
זרק אותי לרחוב, נגררת. לבית נכנסה עלמה כפופה וצעירה. שיער
זהוב, מעיל טלאים. ישן. זול. כמונו.
הוא חיבק אותה והיא נותרה עומדת. הוא נישק אותה ונגע בה, היא
רצתה ללכת. הוא הכניס אותה אליו הבייתה ונעל את הדלת.
היא תצא משם רק כשתהיה זקנה מידי.
בערך בגיל עשרים ושלוש.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/5/02 15:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה יוגב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה