אתה זוכר?
שאמרתי לך שחלמתי שאני מתחתנת ואחר כך בוגדת בבעלי איתך?
זה מה שקורה עכשיו. אמנם, לא התחתנתי אבל יכל להיות לי חבר
ודחיתי אותו בגלל שאני עדיין אוהבת אותך.
אני חושבת שהחלום הזה נבואי או יותר נכון, מקווה. מקווה שתבוא
ותגיד שגם אתה אוהב וגם אתה רוצה.
לחזור.
שתבטיח להשתדל לא לפגוע בי יותר ושנוכל להיות ביחד סופסוף,
לאהוב.
להיות בזרועותיך, להרגיש את נשימותיך, את פעימות לבך באוזני.
להסתכל לך בעיניים ולדעת שזה זה.
שאותך אני אוהבת כבר יותר מחצי שנה.
אני רק מקווה שעוד לא וויתרת ועוד לא שכחת ואולי, אתה מבין
שפגעת, שלא התייחסת אליי יפה כשאני השקעתי את כל כולי בחברות
שלנו. אולי זה בגלל שאתה לא אהבת בכלל אולי זה בגלל שאתה פשוט
כזה.
אני לא יכולה לא לחשוב על כל הכאב שגרמת לי.
אני יודעת, לא ישנת שבועיים ואתה רוצה לישון אבל אני אמורה
להיות לך מספיק חשובה בשביל שתישן פחות ותבוא לראות אותי.
והקטע הוא שעכשיו אתה ישן אבל בטח תקום ב-12:00 ותצא עם החברים
שלך ולא תחזור עד שש בבוקר ותישן עד שש בערב ואז אני שוב לא
אראה אותך.