היא עוף מוזר ונדיר,
ציפור עם נוצות של טווס,
כלי יקר ערך ואולי קצת שביר,
שבמשך השנים אולי קצת נהרס.

היא תמיד רצתה אהבה
והרגישה הכל עד הסוף,
במשך השנים היא גילתה- אכזבה,
והביטה על האנשים החולפים כמו על נוף.

וגם עכשיו שהיא כבר אישה,
היא עדיין ילדה שרואה את הכל,
וללב שלה יש תמיד גישה,
עד שהיא מתחילה להרגיש את העול.

עד שהיא רואה את כמה קשה להרגיש
ולהבין באמת ולהיות כל כך רגיש,

ועד שהיא פתאום רואה,
שאת האהבה שתמיד חיפשה-
היא מצאה.

והיא נבהלת פתאום ונסוגה לאחור
ולא רוצה לתת לעצמה להפתח,
והיא נסגרת, סוגרת כל חור.

והמלכה שבה פתאום נעלמת
כאילו לא היתה זו היא אלא מישהי אחרת.
וזר הפרחים שלראשה נפל,
ואני רק חושבת... כמה חבל.

זה היה השיר המקורי, לפני כמה ימים כתבתי גירסה שניה לשיר, אם
אתם בוחרים להגיב, אני אשמח אם תגידו לי איזו גירסה יותר טובה
:)

עוף מוזר,
ציפור משונה ויפה.
נוצות של טווס ונשמה ענווה.
כנפיים שלוקחות אותה גבוה,
ומפילות אותה חזרה לאדמה.

כלי ערך יקר ושביר,
יהלום נדיר,
יצירת אמנות של הטבע.
קנקן יפה מבחוץ
ומלא מבפנים.

ילדה וזקנה בגוף של אישה,
צחוק ועצבות באותן העיניים,
סטירות מבפנים, ושלווה כלפי חוץ.
הפחדים והאומץ שולטים בה, בשניים.



גרסה 1- אפריל 2002
גרסה 2-  יולי 2002