צילצלתי אליך כי רציתי לשמוע את קולך.
להיזכר בדמותך, להרגיש נוכחותך.
ובצד השני ענה לי קול מוכר ורחוק
מספיק כדי לצייר לי תמונה שצבעה מתוק.

גימגמתי כמה משפטים, ואתה התעניינת
בחטף מה קורה איתי ומה אני עושה עכשיו.
רציתי לטעום אותך, כמו גלידה נמסה
כמו אוויר כל-כך כבד העוצר כל מה שאני עושה.

אמרת שאתה עסוק ונסוגתי. ידעתי אז מה שידעתי מזמן.
לא הייתי בשבילך יותר מרוח חולף,
לא בדרכך יותר מחלום עייף
ונעתי בעצלתיים בעוד עקרת רגליך מכאן -

ואולי אני בוטה, אולי אני חורגת מגבול הטעם הטוב,
אך לא עוד יחסיר ליבי פעימה למשמע שמך,
ולא אקווה ברחוב שוב לראותך
כי לא הייתי מאוהבת בך לעולם -
אך הייתי מוקסמת ממך עד בלי סוף.