אישתו של רון ארד לא אישרה את התסריט שלי.
היא טענה שאני חמדן וחסר רגישות.
המפיקים כמובן לא הסכימו לעשות את הסרט שלי ללא אישור ממנה.
"אנחנו לא רוצים פה סקנדל ובלגאנים" הם אמרו.
"אני לא מבין למה לכל הרוחות היא לא אהבה את התסריט הזה!"
צרחתי על אולגה המזכירה שלי "מה יש לא לאהוב בסרט שבו אני מראה
איך בעלה בורח משוביו ומחסל אותם?!"
"אולי זה בגלל שבעלה עדיין בשבי כבר הרבה שנים ואפילו לא
יודעים אם הוא עדיין חי...?" ענתה אולגה בחשש.
"מה הקשר?! אז אני יוצר פה פנטזיה אופטימית עם סוף נהדר שבה
רון חוזר אל משפחתו האוהבת!
זה רע?!"
"אני לא יודעת" אמרה אולגה "אני לא ממש מבינה בסרטים"
המזכירה שלי לא מבינה בסרטים...
"זה היה אמור להיות פרוייקט ענק, סוף סוף סרט ישראלי שמושקע
כמו שצריך, עם אפקטים מיוחדים, סצינות מיטה מדהימות, שחקנים
הוליוודים בתפקידי משנה, במקום שישראלי ישחק את הערבי כמו תמיד
הפעם אנחנו נביא את עומר שריף!!!, יריות, פיצוצים, אנשים ישנים
על המדרכה כדי לחכות שהקופות יפתחו, ילדים יקנ..."
"רגע, רגע, רגע" אמרה אולגה "סצינות מיטה?! בסרט על רון
ארד?!"
"טוב זאת אומרת בסוף... כשהוא חוזר למשפחה שלו... ובטח יהיו גם
כמה בסרט ההמשך... ואם זה ילך אז נעשה סדרה שלמה של סרטים שבה
בכל סרט יש נערת רון ארד חדשה"
"סרט המשך? נערת רון ארד? מה אתה מטורף?!" אולגה התחילה לצחוק
כמו משוגעת,
לא הבנתי מה משעשע אותה כל כך
"אתה יודע מה? יש לי רעיון בשבילך, אולי פשוט תעשה סרט מדע
בדיוני שהוא אלגוריה לסיפור של רון ארד"
"אולגה תפסיקי לצחוק עלי"
"לא, באמת, תחשוב על זה שניה, רון ארד הוא טייס חלל שנוחת על
כוכב אויב, נגיד מאדים, ושם הוא נופל בשבי ולבסוף מצליח לברוח
חזרה לכדור הארץ עם הרבה מאוד חיזרים הרוגים ופיצוצים"
"רון ארד לא היה נווט?" שאלתי
"כן" היא אמרה "אבל מי אוהב נווטים? סתם חבורה של מגרדי
ביצים... טוס ימינה, טוס שמאלה, כל ילד יכול לעשות את זה...
אבל טייס, זה הדבר האמיתי..."
"אולגה את גאון! אבל... חיזרים? זה קצת מעושה לא?"
"בוס אני חייבת לספר לך משהו... אני לא באמת חשב..."
"שקט אולגה... לא חיזרים לא....משהו אחר...אני יודע!
קניבלים!...."
"קניבלים? אתה יודע מה זה קניבלים?"
"הא זה....הא... יצורים שאוכלים אנשים לא?"
"קניבל אוכל את בני מינו... אם הם אוכלים בני אדם אז הם צריכים
להיות בני אדם כדי להיות קניבלים"
"מממ, הבנתי, כן! הקניבלים אכלו את כל המושבה האנושית על מאדים
ורק רון ארד יכול להציל את המצב!
אולגה זה גאוני, אנחנו נזכה באוסקר!"
"אני בספק"
"לא! אנחנו נשלוט בעולם הקולנוע!"
"אבל אישתו של רון ארד לא מאשרת לך את הסרט..."
"אז אנחנו נשנה את השם של רון ארד"
"מה?!"
"כן, משהו קליט, משהו שדומה לרון אבל נשמע יותר...הוליוודי...
מממ...כן... אנחנו נקרא לו... ג'ון! ג'ון ארד!"
"מה אני יכולה להגיד? אתה ממש גאון עולמי..."
"לא...לא ג'ון ארד... זה עדיין צולע, עדיין לא חופשי ובעל מעוף
כמו שאני רוצה אותו
ג'ון, ג'ון ארד, ג'ון... ג'ון ארט!"
"ארט?"
"כן! ג'ון ארט! הילדים ימותו עליו! ג'ון ארט...זה שם שלא ירתיע
את ילדי אמריקה...איזה ילד לא ירצה לראות את ג'ון ארט מפוצץ
קניבלים על מאדים???"
"בוס אתה מטורף"
"ג'ון ארט בשבי הקניבלים ממאדים!
הלהיט הקיצי הבא!"
"אתה רוצה לנוח קצת?"
"אולגה אני כבר רואה את זה... סרטי המשך, בובות בדמותו של ג'ון
ארט, פוסטרים, אלבומי מדבקות, משחקי מחשב... חולצות, תיקי בית
ספר... אנחנו נהיה עשירים!"
"אני מתפטרת"
"שקט, תקשיבי, אחר כך נעשה סרט על מבצע אנטבה"
"עוד אחד?"
"שלנו יהיה שונה, אנטבה היא בסיס במאדים ובמקום יוני נתניהו
יהיה לנו... ג'וני נתניהו!
בעצם... זה גם יהיה ג'ון ארט... כן... ג'ון ארט בזהותו הסודית
ג'וני מק'יהו!
אידי אמין הוא הקניבל הראשי! והוא אוכל אישה בהריון!"
"תפסיק, בבקשה, תפסיק"
"לא...אולגה... העולם זקוק לג'ון ארט!"
"אבל זה יותר מדי..."
"שקט" השקטתי אותה עם אצבעי על שפתיה ואז נישקתי אותה.
בילינו יחד את הלילה וכל הזמן לא הפסקתי לדבר על ג'ון ארט.
דיברתי על הילד שלי שימות על ג'ון ארט בזמן שפתחתי את אולגה על
שולחן המשרד שלי, דברתי על כל הכסף לבזבוזים שאתן לאשתי בזמן
שאולגה מצצה ממני את כל מעט האנרגיה שנותרה בי.
שתינו את בקבוק הוודקה שמצאנו במקרר המשרדי הקטן, צחקנו הרבה,
אבל אני לא זוכר מה היה מצחיק.
בבוקר התעוררתי לצידה של אולגה הישנה, היה לי הנגאובר עצבני
והתביישתי בעצמי מאוד. |
