המעלית נעצרה בקומה השלישית, המון ילדים גדשו את הקומה כמו
גמדים מארץ האגדות, והיתה אחת סינדרלה מהארמון.
איך שאני יוצאת מהמעלית העמוסה, אני מקבלת דחיפה מאחד שכאילו
נחת כרגע מהחלל, צורח ומבקש מהוריו שיקנו לו איזה משחק מוזר.

הסתכלתי לעברם בבוז וטסתי לכוון חלון הראווה שהכריזה בגאווה
SEAL חיפשתי נעליים לעונה החדשה . המספרים ריצדו לעיני בתדהמה
300, 400, 500 ש"ח לא ראיתי את הדוגמאות ולא את הצבעים , לרגע
ראיתי רק מספרים, ובעוד אני חושבת מהיכן ארקח תקציב כזה לקניית
נעליים חדשות , ראיתי את דמותי בזגוגית החלון , מגושמת במכנסי
הפיל וחולצה הגדולה ממני בכמה מספרים, דמיינתי איך הראה בנעלי
עקב גבוהות ומבהיקות, הרגשתי את עיני מכוסות בשתי ידייים רכות
ואצבעות עדינות נוגעות בעורי. כשהורדו הידיים, הפנתי מבטי
ולפני עמדה חברתי לילי שצרחה , "היי שושי מה נשמע?" לא ראינו
אחת את השניה מאז שסיימנו את הצבא, "וואו , אמרתי את נראית
נהדר" "מה הולך שאלה אותי?"  "הכל טוב עניתי לה, אני נשואה
באושר
לא, לא , ילדים עוד אין" "מה איתך שאלתי את לילי" את נשואה ?
"לא מאז שעזבתי את בועז זה שהלכתי איתו בצבא, את בטח זוכרת
אותו" היו לי רק פגישות עיוורות, מלכת הבלנדיטים קוראות לי
החברות שלי" אני אלופה בזה".

לילי חיבקה אותי ואמרה לי "בזה הרגע בא לי רעיון , את חייבת לי
טובה זוכרת? קבעתי עם איזה פוץ, וכדי שאוכל לעזוב אותו כשארצה,
אני חייבת פתח מילוט, אז את תשבי בפינת בית הקפה בבחינת רואה
ואינה נראית , וכשאני אנפנף לך ביד, תביני שאת צריכה לחלץ
אותי, תבואי כאילו זה עתה פגשת אותי"

בתחילה לא כל כך רציתי, אבל לילי הפצירה בי.

ישבתי בבית הקפה בפינה מוסתרת ע"י עמוד כך שיכולתי לראות
אותה.
בקשתי קפה הפוך, ובעוד אני בוחשת את הסוכר ומהרהרת בפגישתי
המוזרה עם לילי שלא ראיתי שנים ואיך היא השתנתה, ראיתי את ילדה
מונפת אל-על, השארתי את החשבון וטיפ למלצרית וטסתי לעבר לילי
חברתי, מרחוק הצלחתי לראות את גבו של גבר חנוט בחליפת עסקים,
מחזיק תיק ג'ימס בונד בידו , אבל לא ראיתי את פניו , כשהתקרבתי
חשכו עיני , זה היה לא אחר מאשר אורי בעלי היקר, חושי התערפלו
והתעלפתי .