[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אוגוסט קול
/
אמביולנטיות


"אנשים מעטים יכולים להעיד על עצמם
כי הם פטורים מהאמונה שהעולם שהם רואים
סביבם הוא למעשה יציר דמיונם, אם כך,
האם אנו מרוצים ממנו?, גאים בו?"
- איסאק דינסן.


"ובכן", פניתי אליו , "גם היום אנחנו הולכים להתעלם אחד מן
השני, לא הספיק לנו פעם שעברה, זה היה בהחלט מתיש, לא כך?".
-"אם כך אתה מרגיש", הוא ענה, ובאותו זמן השפיל את מבטו ואסף
של שערו הארוך בשתי ידיו, כמנסה לתלוש אותו מן הקרקרפת.
-"תסתכל אלי כשאני מדבר אליך", התרסתי בו, אך הוא נשאר באותה
תנוחה, כאשר מבטו פונה אך ורק כלפי השולחן, שם הונח דף מחקר על
השפעות ניורוטיות בצעירים.
"עזוב את הדף", פניתי אליו כאשר ראיתי כי הוא מרוכז בו בכל מאת
האחוזים, הם הרים את מבטו לשמע דברי, כמו התנער מאיזושהי הזיה,
או חלום בהקיץ ואמר "אתה מאכזב אותי ד"ר.קול".
-"אתה זורק מילים באוויר, בוא נראה אם יש לך את הביצים כדי
לעמוד מאחוריהן, תסביר לי בבקשה מר. בנדיקט הצעיר, למה אני
כוזב?". חשתי כי הוא מערער מעט, בונה לו תוכנית הגנה, או
התקפה, עוד לא החלטתי, כל זה השתנה, נותר עוד הרבה זמן לסיום
השעה, אני יכול פשוט לשבת כאן ולחכות לו שיענה, זה כמו שח,
ברגע שליריב לוקח יותר זמן ממך, אתה חש שמשהו אצלו לא בסדר,
מעין חוסר ביטחון שכזה.
"ובכן, כריסטופר, אתה מתכוון לענות?, או פשוט לשבת כך כל היום
ולהסתכל באוויר".
-"אני בכלל לא צריך להיות פה", הוא אמר.
-"גם כן, עוד אחד", חשבתי לעצמי, הם אף פעם לא מקוריים, הם רק
רוצים לחשוב כך, זה נותן להם הרגשה טובה, כאילו יש בהם עומק
כזה או אחר, מעין תחושת דחייה כלפי המבוגרים מהם, הם רוצים
להיות יותר טובים, ואם הם מגלים שאינם יכולים, הם תוקפים, לרוב
בציניות, אבל אני כבר רגיל, הוא לא מחדש לי דבר, כולם אותו
דבר.
-"יש לנו עוד 45", אמרתי, "אתה רוצה לבזבז את הזמן על
התחכמויות?".
"יש לך רעיונות אחרים?", הוא שאל.
"למעשה כן"
-"כמו למשל?".
-"אמביולנטיות!!" השבתי בהחלטיות, תמיד רציתי לעשות את הניסוי
הזה לאחד ממטופלי הצעירים, מעולם התעניינתי בכיוון המחשבה
הדוחף אותם למרוד במוסכמות של הדור לפניהם, אותם דברים הגורמים
להם להתבדל מהרעיונות, אפילו אם הם טובים, של העבר, אותו היחס,
אותן המחשבות וההרהורים, הכל קורה שם, גם אני הייתי בגיל הזה,
רק שאיני זוכר דבר, את רוב הזמן "ביליתי", בעולם משלי, עולם
שכולו אותיות ותיאורים מילוליים, זה העולם היחידי שהכרתי,
העולם היחידי שעליו הייתי יכול לשלוט, ובו לא הייתי נתון
לסכנה, היום זה אחרת, אתה הרבה יותר חשוף למכות וכאבים, זה
חבל, אך איני יכול לחזור אחורה, עברתי את השלב, צריכים להמשיך
הלאה.
-"מה זה אמביולנטיות?", הוא שאל, והרגשה חמימה של התעלות זרמה
בגעש בתוך דמי, "הראיתי לו מזה", אמרתי לעצמי, לצעיר המנופח
הזה, יש לו עוד הרבה מה ללמוד, הפילוסופיות וההתחכמויות שלו
בגרוש לא שוות כלום, הוא עושה רוח, חוץ מזה כלום.
"אמביולנטיות....", אמרתי, "היא כפל משמעות של רגשות בעיקר,
כמו אהבה ושנאה יחד, דחיה ומשיכה, כבוד ויראה, דברים מסובכים
שלמוח האנושי קשה לפרשם, אתה מבין?".
-"כן, אבל מה המשחק?", הוא ענה ונראה כאילו דברי ריתקו אותו,
גם אני כשהייתי בגילו רותקתי לדברים חדשים שלא ידעתי ועניינו
אותי, דברים שידעתי כי הם יקדמו את האינטיליגנציה שלי, וכן גם
את מידת התחכום וחריפות השכל.
"המשחק", פניתי אליו, "הוא שאני אומר מילה ואתה צריך להגיד לי
בדיוק ההפך ממה שאתה מרגיש כלפיה, מעין אנטי אסוציאציה, כל מה
שעולה לך בראש, תגיד ההפך, בלי לחשוב הרבה, נראה כמה אתה
מהיר?, חוץ מזה זה גם יעזור לך לגבש נקודת תצפית על העולם
שלנו, ויראה לך כמה הוא רב גוני, ושלכל מטבע יש שני צדדים, לא
פחות ולא יותר, ואין זה אומר שהצד השני אינו דובר אמת, זה רק
עניין של גישה, אתה מבין?".
-"כן", הוא פנה אלי, "בוא נתחיל".
-או.קיי בוא נתחיל".
הסתכלתי בו כשהוא כמעט מהופנט מהתרגיל, ניסיתי לחשוב על מילה
ראשונה, לדקור אותו במקום רגיש, לראות מה הוא חושב?,
"ובכן", אמרתי, "מה אומרת לך המילה.......'פחד'? ".
-הוא חשב לרגע ואמר, "גבורה".
"מה אומרת לך המילה......'יופי'? ".
-"קנאה", הוא השיב וחיכה לבאות.
"מה עם......'אמביולנטיות'?".
-"מוחלט", הוא ענה.
"ו.....'כעס'?".
-"הערצה"
"'זיכרון'?", שאלתי.
-"התעלמות".
"ואחרון חביב.....,", ניסיתי לחשוב על מילה ממש טובה, וכזאת
צצה לפתע במוחי במעין הבזקה של נורת חשמל תאורטית אמרתי
"'אתה'?".
הוא הרהר רגע, עצם את עיניו, השפיל מבטו, הרים את מבטו, פקח את
עיניו, כמין תנועה אחת עגולה ואמר..... "אני".
ישבנו ושתקנו, לרגע הבנו משהו שנינו, העולם התהפך, "מוזר, מוזר
מאוד", חשבתי לעצמי, אולי באמת יש משהו בתוך חלל ראשו של אותו
בחור צעיר, כבכל מקרה, שתקנו כל הזמן עד סוף הפגישה, אפילו לא
ניסיתי לדחוק בו לדבר, ממבט כלשהו רציתי בשלווה הזאת, באופוריה
שניתנה לי, אפילו יותר ממנו, רציתי לעכל הכל, וכשיצא, רשמתי
בטופס האיבחון,
-"בעייה של ערך עצמי נמוך".
זה מה שהצטייר אצלי בראש, ועל כך אני מצטער עד היום,
אני קנאי, פשוט קנאי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בכל דור ודור
חייב אדם לראות
את עצמו כאילו
כזה



כרוב ב', משכתב
הגדות


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/6/99 5:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אוגוסט קול

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה