דר' רענן בר סמוחא, הצעיר, היה עצבני, חסר מנוחה, המאבקים האין
סופיים במחלקה לכימיה לקבלת דר' מן המניין היו מתישים עבורו,
הוא הרגיש שמשלב זה הגאונות שלו היא לא היתרון כי אם החיסרון,
הפרופסורים אשר טיפחו אותו כל לימודיו המטאוריים, במעלה סולם
התארים, נטשו אותו בשלב המכריע של הקריירה שלו.

הם הרגישו מאוימים מהצלחותיו, במיוחד הפרופסור, יהודית כהן, בת
ה57 אשר הייתה שם דבר עולמי בחקר nanomachines מולקולריות. היא
סירבה בכל תוקף לתת לו מעמד של קבע במחלקה והפקולטה, היא
העדיפה את דר' סיגל טבת, האפורה וחסרת הכריזמה, לדבריה, סיגל
שקדנית, מסורה ועקבית וניתן לסמוך עליה שתשמור על האינטרסים של
המחלקה להבדיל מרענן הסוער במזגו וחסר עקרונות של עבודת
צוות...

לכן, מיודענו דר' בר סמוחא, היה כל כך מרושל במחשבתו ותנועות
ידיו, ההחלטה הייתה אמורה ליפול בישיבת הסגל הקרובה בעוד שלוש
שבועות...

אוי, דוגמית אב טיפוס של הנאנומכונה, נפלה מידיו לתוך אמבט
האולטרסוני עם מי החמצן, בריכוז נמוך, הוא מיהר כהרף עין
להכניס את ידו לתוך האמבט המרעיד לאסוף את הרכיב, לפתע הרגיש
נעימות מתפשטת בכל גופו, הרגיש עור ברווז קליל רץ לאורך
אצבעותיו, יד מפרק ידו ובמעלה הזרוע...

רענן השהה את כף ידו בתוך הנוזל, לחוות את הרגע, לאט, לאט,
התחוור לו שמה שהוא מרגיש זה בדומה לריגוש מיני, או לפחות
תחילתו.

השעה הייתה מאוחרת, לא היה איש במעבדה, לרענן לא היו עיסוקים
דחופים בביתו, בטח שותפתו לדירה תצא עם הכלב לטיול ערב. אין מה
לדאוג היא סתם קרציה, אבל משלמת בזמן ומרוויחה טוב בחברת
המחשבים שבה עובדת כחוקרת ביצועים בצוות מיני רבים. סתם "בחורה
חסרת צבע", נהג לכנותה בלבו, רענן חשב מאוד גבוהה לגבי עצמו
ויכולתו. היו לו קבלות, בגיל 30, הוא היה כבר דר' כמה שנים
טובות, מהתואר הראשון, מסלול ישיר לדוקטורט, "כוכב המחלקה, בן
חסותה של פרופ'  יהודית כהן.

דפנה, השותפה ממש לא עניינה את רענן, לדעתו היא סתם חרמנית ללא
כיוון ומטרה, כמו טיל המלא בראש נפץ סקסי, היא שוגרה לאוויר
העולם לפני 28 שנה ומאז אבדו עקבותיה במרחב החיים. לדעתו היא
חיה סתם ללא תכלית, כמו רבים מחבריה וחבריו, אוכל, טיולים,
סקס, בילויים רק בראש שלהם. אבל הוא, דר' רענן בר סמוחא...נועד
לגדולות, הוא ישנה משהו בעולם הזה! יהיו מאמרים על שמו,
מכונים, אפילו פקולטות יישאו את שמו בעתיד.

כן, שתצא עם כלבו, קוי שטלנדי, שהיה גם גאון, רענן למד אותו
100 סוגי שריקות.

ללא הסבר הגיוני, אלא ע"י דחף המונע ע"י גאוניותו, יש האומרים
שגאונות היא שלב אחד לפני הטרוף, הוריד את מכנסיו, את תחתוניו
והתחיל לאונן קלות, לשחק עם איברו, כאשר זה נעמד קלות, הוא דחף
אותו למי החמצן המרעידים באמבט האולטרסוני. עיניו קפצו החוצה
מהארכובות. תענוג כזה לא חווה מעולם! חיי הסקס היו די סבירים
אצל ידידנו הדר', חוץ מהשקטת תשוקותיו הזמניות אצל גב' דפנה,
הוא היה בקשר די טוב עם כמה מסטרנטיות נאות. מיותר לציין שרענן
היה בחור די נאה, ספורטיבי, שמר על כושר. לטענתו חכמי היוון
צדקו כאשר הללו את גוף האדם ואת שכלו, השפיכה לא איחרה לבוא
לתוך האמבט.

מוקסם הביט הוא בזרעו המתפשט בנפח האמבט, רועד כענן בשמי אביב
ברוח קלילה, רענן התחיל לחשוב על זרעו החשוף לרעד וויברציוני
בתדירות גבוהה, מעניין מה קורה אתו? חשב בלבו, אבל זה לא עניין
אותו באמת, שה"עכברים" במכון וויצמן, יחקרו את הזרע האנושי,
הוא זלזל במדעני מכון וייצמן לדעתו מחלקתו היא הראש חץ בארץ
ולא יעבור זמן הוא יהפוך את המחלקה הזאת למס' 1 בעולם.

שוב התרכז, כיווץ את מוחו לכדי מהלומת ריכוז שעתידה להכות
בתודעתו מקץ זמן מה.

וזה בא! אחרי חצי שעה של שרבוטים חסרי סדר וארגון, הוא רץ
למיקרוסקופ האופטי המשוכלל לבדוק את דמו, הוא הכניס מחט לאיבר
מינו שאב מעט מהנוזל האדום, שם על זכוכית שעוונית והתחיל
להגדיל, המיקרוסקופ היה מחובר למערכת מחשב, ככה שהוא ראה על
גבי מסך רחב את אשר מתחת למבחנה.
הוא הכניס את התמונות לזיכרון על דיסק,
משם רץ למכשיר מדידת אחוז גאזים בנוזל, הוא ביקש את ה mode של
האחוז עפ"י נפח ולא עפ"י משקל.
וגם זאת רשם לעצמו.

למחרת שוב נישאר דר' רענן עד מאוחר במעבדתו, לא חשדו בו, אנשי
הביטחון של האוניברסיטה ידעו על נטייתו לעבוד עד מאוחר. הפעם
הוא לא "טבל" את איברו באמבט, אלא סתם לקח דגימות דם, דגימות
אחוז חמצן נפחי השוואת הנתונים לא השאירה ספק, יש שינוי בדם,
האוויר מקבל נפח גדול יותר, כמו בעיית שיכרון מעמקים אצל
הצוללנים עם החנקן ואז הוא בדק גם את החנקן ושוב אונן וטבל את
איברו באמבט הפועל. התענוג היה כמו מכת תשוקה מרוכזת למוח, שוב
הוא גמר תחת התענוג, אך הדבר לא מנע ממנו להיות מרוכז ולהמשיך
בעבודה.

המסקנות היו ברורות לרענן, עכשיו מה הוא עושה עם זה? האם הוא
יפתח ויברטור אולטרסוני לנשים וגברים לצורכי סקס? הרבה כסף
טמון ברעיון זה? אך מי יממן את הטרוף הזה? ואולי יש תופעות
לוואי?

אחרי מחשבה מסוימת, חשב בלבו, אני עברתי זאת, הבא ניראה מה
דפנה תרגיש? היא תמיד ששה לבדוק חידושים והמצאות בעולם
הסקסואלי שלה. תמונות עברו במוחו על הדברים המוזרים שהיא בקשה
ממנו לעשות לה, אז עכשיו היא תהיה ה"עכבר" הלבן שלו.

למחרת הוא קפץ לאוניברסיטה, ארז בקופסאות קרטון את הציוד הנייד
של האולטרסוניקה, רץ לביתו בזמן שדפנה הייתה בעבודה, מילא את
האמבטיה בביתם במים, הוסיף את הריכוז הנדרש, טבל את הגשש
האולטרסיני וניכנס לאמבט, הוא כמעט התעלף מרוב האנרגיות
שהתרוצצו בגופו. הוא לא ידע האם הוא גומר או האם הוא בדרך לשם
או האם הוא בכלל חי, פשוט התנתק מהעולם, צף בחלל חסר גבולות של
מערבולת צבעים, רגשות, תחושות, אורגזמות. גם כשהרגיש במעומעם
שהוא גומר, עדיין גופו המשיך לחוות אורגזמות מחשבתיות. אין
סופיות. האם זאת מה שנשים חשות בזמן שהן גומרות? עברה המחשבה
במוחו, בנות מזל הן אם זה ככה, הן הרבה יותר מפותחות ומשוכללות
מאתנו הגברים, בתחום הזה, אין מה להשוות, לא נגיע לדרגתן
מעולם.


-תשמעי דפנה, יש לי רעיון מעניין לסקס, הבאתי משהו
מהאוניברסיטה, רוצה לבדוק, אני ניסיתי, זה אלוהי.
אלו היו המילים של רענן לדפנה אחרי ארוחת הערב שלהם. היא הביטה
בו: כמה זמן לא זיינת שאתה מנסה לפתות אותי בסיפורי סבתא? תגיד
דוגרי, רוצה לזיין ונלך למיטה, מה אתה מסבך אותי עם הרעיונות
שלך?
גם לי באה איזו אורגזמה מהלשון שלך הערב.

דפנה הביטה בחשד במערכת האולטרסונית המושקעת באמבט, תגיד? אני
לא אמות מאיזו מכת חשמל במים? שאלה בהיסוס?

אין לך מה לחשוש, אלא מתחים נמוכים...תיראי אותי ורענן השקיע
את ידו באמבט העובד והרועד.
החשש האחרון נעלם אצל דפנה והיא נכנסה אחרי שהתפשטה, רענן
הגביר מעט את עוצמת המכשיר.
הצעקה שפליחה את חדר האמבטיה הקפיאה את לבו של רענן...
"תזיין אותי עד מוות!!!" עכשיו, תקע לי אותו עכשיו!!! רענני
עכשיו!!!...הו אלוהים עכשיו.
רענן נישאר לעמוד מהופנט. האם גם הנשים מרגישות היי כזה גבוהה
מעבר לרגיל? דפנה קפצה מהמקלחת וזיינה לרענן את הצורה כמו שלא
היה מעולם. טרוף ניבט מעיניה. רוצה עוד, עוד, עוד, עוד אחרי
זאת היא שוב נכנסה לאמבט.

הצעקות שנשמעו משם פילחו את כל קירות הבית. רענן לא יכל להתרכז
בתוכנית הטלוויזיה, לעזאזל אתה חשב לעצמו, כמה אפשר לאונן? כל
השכונה תחשוב שיש לי "יהלום" שם.

אחרי שעה, יצאה דפנה מתנדנדת, סמוקה וניסערת, ללא מילים היא
נשכבה על הספה בסלון לידו.
"אני לא צריכה יותר גברים לעולם! הצלת את המין הנשי, רענני
ידידי" תוכל לעשות מיליונים מהפטנט, תוכל לתת גם לי קצת, לא?
וככה היא נרדמה עם החיוך על פניה מול האור הכחלחל של הטלוויזיה


בבוקר, מצא רענן את דפנה שוכבת עם החיוך על פניה על הספה,
בדיוק כמו שהיא הייתה הערב (בליל) אמש.
רק צבע עורה היה בהיר כשנהב. היא הייתה כל כך יפה על הבוקר,
רענן ניגש עם זקפת הבוקר ורצה לבצע איזו חדירה פולשנית בהפתעה,
היא אהבה את המשחק הזה, שבו היא מעמידה פנים כאילו היא לא
יודעת שהוא חודר אליה ואז אחרי כמה דקות כאילו מתעוררת ואומרת:
רענני, חלמתי שמישהו מזיין אותי, מוזר לא? ממש הרגשתי כאילו זה
אמיתי, הפעם מילים אלו לא נשמעו גופה היה קר, כבר בנגיעה
הראשונה רענן הרגיש מוזר, דפנה נפלה מהמיטה כמו קרש, היא הייתה
מתה!

רענן נעמד מעליה ואמר לעצמו כמו מכונה מקולקלת...לכל פעולה יש
תגובה לכל פעולה יש תגובה.

אחרי שהתעשת, הוא לקח סכין קטנה, ביצע חיתוך בקרקפת בסבך שערה,
כדי שחוקרי מקרי המוות לא יראו חתך אחרי המוות. מעשה זה היה
קשה עליו, עניה המחייכות הביטו בו דוממות. הוא לא העז לסגור את
עפעפיה. לשבש את החקירה.הוא גאון, אסור לו להיתפס על שטויות.

נתוני הדם הראו ללא ספק, דמה היה רווי בבועות חמצן גדולות. הן
הגיעו כנראה לליבה וגרמו לתסחיפי אוויר ושם למוות שקט ולא
אלים. דפנה מתה בלי לדעת זאת. זה כמו להזריק אוויר לוריד חשב
דר' רענן בר סמוחא, רק אין עקבות של המזרק. הרצח המושלם.

הרצח המושלם!

הוא ידע מיד מה הולך לעשות.

פרופסור יהודית כהן, התפשטה מבגדיה אחרי עוד יום באוניברסיטה,
עוד מינהלות, מבחנים, תואר ראשון, שני שלישי. תקציבים הכל על
הראש שלה. איזה זיון לא היה מזיק לי חשבה לעצמה. רק שבעלה כבר
נוחר במיטה. מעניין אם יש לו מאהבת? חשבה בלבה, אצבעותיה גיששו
לאט, לאט בין רגליה, לפני שהספיקה לומר אוי כמה אני רוצה איזה
משהו מסעיר בחיי, זה בא, זה הכה בה כמו נפילת טיל, אוי אלוהים
היא צרחה!
כנראה שבאמת הרבה זמן לא הייתי עם גבר אם אני גומרת ככה, חשבה
בליבה.

דר' רענן בר סמוחא, אמר לעצמו, אני גאון, אני גאון...כאשר סובב
את הסיב האופטי שמעל לאמבטיה של פרופ' יהודית כהן ועקב בעזרת
מצלמה זעירה אחרי תנועותיה. בעזרת הבקר התחיל לאט, לאט להגביר
את העוצמה של הויברציה.
יהודית כהן ראתה את האלוהים עומד מולה ואומר: את גומרת כמעט
כמוני, רק הוא כנראה לא ידע שבבוקר היא תצטרף לדפנה או שידע
ולא רצה לספר?

יהודית כהן, יצאה מהמקלחת, דידתה לחדר השינה ונרדמה עם חיוך
מאוזן לאוזן. אורגזמות כאלה לא חוותה מעולם, אולי זה משבר גיל
החמישים שכה מדברות עליהן הנשים, הפסקת המחזור, העלמות הנשיות
הבלות המתקרבת אולי זאת שירת הברבור שלה?

דר' רענן חדר בשקט, בשקט לדירת משפחת כהן, אסף את המערכות שלו
ונעלם כלעומת שבא.

במכון לרפואה משפטית, שאל את עצמו הפתולוג דר' מישל רוזנבאום,
פעמיים בחודש, שתי נשים נפטרות מתסחיפי אוויר בלב ובמוח, אחת
צעירה ואחת מבוגרת. ללא סימנים מוקדמים, מוזרות דרכי האלוהים,
חשב וגירד את פדחתו מתחת לכיפה הסרוגה השחורה. מה אני מבין
בהלכות העולם הזה והעולם הבא? חשב.
כיבה את האור ויצא את החדר, לכיוון מגרש החניה, יש לו הרצאה
באוניברסיטה לשמוע, כגמול לנקודות עבור קבלת תוספת שכר.

מה שם הפרופ' שמרצה? הוא שכח, הוציא את העלון המקומט מכיס
מכנסיו.

הרצאה בנושא נאנומכונות ויישומן ברפואה, המחלקה לכימיה. המרצה
פרופ' רענן בר סמוחא. מרצה מן המניין של סגל האוניברסיטה

הנוסע השמיני