היא לובשת בגד ים ירוק-טורקיז, ויוצאת מתא המדידה. "נו, איך
זה?" היא שואלת, חברתה מעקמת את האף, הוא בסדר, אבל לא חזק
מספיק. אחרי עשרים-שלושים מדידות נוספות, בשמונה חנויות
יוקרתיות ברחבי איזור המרכז, היא חוזרת לחנות המסויימת ההיא,
וקונה את הבגד ים המסויים ההוא, הירוק טורקיז, שני חלקים, מכנס
וחזייה.
בבית היא לובשת אותו שוב, מענטזת מול המראה, מקווה שזה יהיה
הבגד ים שימשוך אותו אליה, למרות שחברתה לא התרשמה במיוחד, אבל
מה היא בכלל מבינה, ואולי גם יש אפשרות, שהיא מקנאה.
למחרת הם יוצאים, ארבעה, לאן כבר יוצאים עם בגדי ים? לבריכה.
הם משתכשכים להם במים, מדברים, מכירים אחד את השני. הוא והיא -
ידידי נפש, חברתה והוא - בתהליך התיידדות, החבר שלו - סתם
מתבודד שנוצל לצורך המפגש כי יש לו רשיון ומכונית.
אחרי כמה בריכות, וכמה השפרצות הדדיות, כבר לא נותר יותר מדי
מה לעשות. והמים קפואים. היא רוצה שהוא יתקרב אליה מאחורה,
יידבק אליה, יחמם אותה בחום גופו, אבל הוא מצחקק, יוצא מן
המים, וקורא לכולם לעבור לג'קוזי, "שם" הוא אומר "יותר חם".
והם יוצאים מן המים הקפואים, ורצים נוטפי מים לעבר מקור האדים,
נכנסים, ומתיישבים אחד ליד השני. מתחת לבועות וזרמי המים, הרגל
שלה מתקרבת לרגלו, מתחככת בה להנאתה, הוא מחייך אליה, ואז כורך
את ידו סביב חברתה, שיושבת מצידו השני. היא שולחת בעיטה קלה
לעברו, בקושי מורגשת בין הזרמים הרבים. הוא שולח את ידו האחרת
לעבר בטנה ומדגדג אותה קלות. היא תופסת בידיה את ידו ומעבירה
אותה על גופה, כשהוא מבין לאן היא חותרת, הוא מושך את ידו
בחזרה אליו, וגם את השניה, הכרוכה סביב חברתה, הוא מחזיר
לרשותו. המבט על פניו מראה לה שהוא מופתע, מעולם לא חשב שהיא
תעיז כך, הילדונת, לעומת מבטו, על פרצופה ישנו מבט של התגרות
ותוכחה, מבטיהם נפגשים, ונדמה שמבטו אומר לה "אני לא מאמין
עלייך" בעוד שמבטה אומר לו "אתה עדיין חושב שאני תמימה?"
הזרמים נחלשים, המבטים מתנתקים, המציל בא ומודיע שהבריכה
נסגרת, כבר שלוש בלילה, צריך ללכת הבייתה.
אחרי המפגש הזה, באים מפגשים נוספים, התגרויות נוספות, ולבסוף,
הוא אומר לה, פנים מול פנים, שזה לא זה, הוא לא נמשך אליה.
את הבגד ים היא זורקת אל אחורי הארון, גם ככה הקיץ מתקרב
לסופו, והימים עוברים, בלעדיו.
מגיע הקיץ הבא, חידוש המלתחה, היא וחברתה פורצות במסע חיפוש
סוער אחר הבגד ים המושלם, חמש חנויות ביום, במשך שלושה ימים,
והיא לא מוצאת דבר מה שיניח את דעתה. חברתה כבר מצאה, ביקיני
סגול, עם הדפס קטן, חושף בדיוק מה שצריך, ויש לה למזלה, מה
לחשוף. היום האחרון, היא מודיעה לעצמה, אחרת היא לא תקנה,
להישאר עם אותו בגד ים שנה אחרי שנה זה לא אסון כל כך נורא.
ואז היא מוצאת את עצמה, ליד אותה חנות מהשנה שעברה, ובגד הים
שלה, מציץ אליה מחלון הראווה. היא נכנסת פנימה, ורואה לצד בגד
הים שלה, עוד רבים דומים לו, גזרות שונות, היא יודעת שזה נוח,
ושזה מה שהיא רוצה. היא לוקחת בגד ים בצבע כחול חזק, בהיר, עם
פס ירוק, ונכנסת למדוד. היא יודעת שהוא לא מושלם, ולא נוח, אבל
היא לוקחת אותו, בגזרת חזיית משולשים עם קשירה, ומכנס, בגלל
היא יודעת שעם תחתון היא לא תעז ללכת, היא יודעת שתחתון נראה
עליה נורא.
היא מגיעה הבייתה, ולובשת אותו שוב, מענטזת מול המראה, אבל
לפתע, זו לא היא, זו סתם בחורה בלי טעם, שנראית ממש רע. היא
מכסה את כל פלג גופה התחתון בחצאית מעטפת בהירה, ולפתע במראה
מופיעה בחורה שונה לחלוטין מהשתיים שקדמו לה, בחורה עדינה,
יפה. היא יודעת שהחלק העליון נראה טוב כשלעצמו, מכיוון שמכנס
לא אמור לחבור אליו, אבל אין מה לעשות.
מתחילה העונה, ושוב היא מוצאת את עצמה מדי שבוע בבריכה,
ולעיתים גם בים, היא מתרגלת לבגד הים, ומגלה שהוא מושך אליה
בחורים, בעיקר כשהיא משתזפת עם חצאית המעטפת שלה, היא מתחילה
להעריך את גופה, ולראות את יופיו, לאט לאט, היא לומדת לאהוב את
עצמה.
יום אחד, חברתה מתקשרת, מודיעה לה שהולכים לבריכה, לשחייה
לילית, וכהערת אגב היא מוסיפה, שהוא יהיה שם. הן מנתקות את
השיחה, וכשהיא נעמדת מול הארון, היא מתחילה לחטט בו, מעיפה
בגדים שונים על המיטה, ביניהם בגד הים הכחול, ולבסוף, היא
מוצאת את שחיפשה, הבגד ים מהשנה שעברה, הירוק הלא חזק, ללא
המשולשים, ללא הקשירה, והיא הולכת איתו, עם חצאית המעטפת,
מרגישה יפה, ושמחה, כי היא יודעת, שעם בגד הים הזה, הוא לא
יימשך אליה.