דרור לב / אביב |
קלף את הגלד כנחש מזדקן.
השל עורך, בצל אדם.
צרוב עצמך,מעצמך.
נהפך לעדינות בהירה.
עקבים הופכים יציבים.
קלגס, ניצב אלי קרב.
מול אנשי העצב,אנשי השקר.
כולם באים לשתות מן היריקה הגדולה.
מרק של זכוכית ילגמו כולם.
והפה יפיץ ניחוחות של אביב שחור.
התחבר אל הנהר,התקן לך סירה מחוטבת.
השתחרר מן התכריכים,כמו מומיה שקמה.
צא,תריח,תרגיש,את האשליה.
את החופש הכבול בין פרחי אבן.
בין קירות עמוסי פיח.
כנשיקתה של האלמנה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|