[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מתעורר מרעש של אזעקה של מכונית שהתחילה פתאום לצפצף מתחת
לבניין , ואני מתהפך במיטה הזוגית שלנו. דרך החלונות נכנס ריח
נעים של יסמין שעוטף את כל החדר. השמיכה הפרחונית הדקיקה שלנו
מכסה לי רק חצי מהגוף, אבל בכל זאת נורא חם לי. אני מתהפך
מהבטן אל הגב, ומרגיש שאני משאיר אחרי סימן של זיעה שנמהל על
הסדין. ברגע הראשון שאני מתעורר, אני עוד מנסה לחזור לישון,
ושם את הכרית מעל לראש, אבל אני מתחיל לאט לאט להרגיש את
האוויר שנכנס דרך החלון על החלק הלא מכוסה של הגב, ואני מתהפך
לכיוון של ליה.
הראש שלי מונח ממש מול הפנים שלה, ואני יכול להרגיש את הנשימות
שלה מרפרפות לי ליד האוזן. היא ישנה עמוק, והנשימות שלה שלוות
ואיטיות. אני פוקח את העיניים, ומסתכל עליה. אני רואה כל פרט
קטן בפנים שלה.
אני סופר את הנמשים על הפנים שלה, מצד שמאל ומצד ימין, ומזיז
את השיער השחור שלה שעוד קצת רטוב מהמקלחת שעשתה לפני שהלכה
לישון. היא ישנה בתנוחה העוברית הקבועה שלה, מקופלת פנימה כשיד
אחת נמצאת מתחת לכרית קצת מחבקת את עצמה.
אני כבר לא אוהב אותה.
אני עוצם את העיניים, ופוקח אותן, אבל המחשבה לא נעלמת. המחשבה
שחלחלה בפתאומיות מפחידה לתוך הראש נשארת קבועה ויציבה. אני
קופא בתוך המיטה, מפחד לזוז אפילו קצת, כאילו שיש בתזוזות שלי
משהו בכדי להעיד על המחשבה שלי.
אני מסתכל על ליה שישנה כמו תינוקת. במשך השנתיים האחרונות אני
אוהב לשכב במיטה שלנו, מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר ולהסתכל בה
ישנה. ליה זזה במיטה, ואני עוצם עיניים במהירות, אבל כשאני
פוקח אותן אני מוצא אותה ישנה באותה התנוחה, כשהאגודל מונח
בזווית הפה.
אני שולח את היד שלי שנמצאת מחוץ לשמיכה, ומלטף אותה על הכתף
לאט לאט.
בחוץ כבר מתחיל להאיר. אני יוצא מהמיטה בשקט, דורך על הרצפה
הקרירה יחף, ומוציא מהארון את התיק הסגול שלי. לתוך התיק אני
מכניס כמה חולצות ארוכות וזוג תחתונים. אני לובש סווטשירט לבן
עבה, וגורב שני זוגות גרביים.
בחוץ מתחילים כבר להשמע ציוצים של ציפורים, והאוטו של החלב
נוסע ועוצר מתחת לבית שלנו. אני ניגש אל החלון, ומגיף את
התריסים. בחדר נעשה חשוך, חוץ מחרכים קטנים של אור שבורחים
פנימה.
אני ניגש למיטה של ליה, ומסתכל עליה. הפנים שלה מוארות באור
שנכנס דרך התריס, והיא מחייכת חיוך קטן מתוך שינה. אני מכסה
אותה כמעט עד לצוואר, ומהדק את השמיכה מסביב לגוף שלה. אני
עומד שם ומסתכל עליה עוד כמה דקות, ואז נותן לה נשיקה ארוכה על
המצח, יוצא, וסוגר את הדלת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האיש האדום שם,
הוא רעב?




אזרח מודאג.



תגובת מערכת:
הוא תמיד שבע
ומאכיל רעבים
באתיופיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/5/02 3:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל ארדמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה