והיא קוסמת מילים,
מכשפת, סוחפת, מרגשת,
אבל לעצמה היא דוממת, שקטה,
לא קוסמת, אפילו לא פייה,
מפחדת להרגיש,
מפחדת מעצמה.
למרות שכבר אמרה נואש,
כנראה מחכה לנסיך,
למרות שכבר בנתה חומה,
מחכה לרגש, חום, אהבה.
והיא כואבת, והיא קטנה,
והיא כבר מזמן מזמן נאבדה,
חייה בעולם של מילים,
שבו התרופה לכאב- בדממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.