אם היתה לי ידידה שהולכת להתאבד, ידידה שבבי"ח, שיש לה בעיות,
אני יודע שהייתי ישר ניגש לעזרה, הייתי בא יום-יום לבקר אותה,
להראות לה שאני כאן, אוהב, אולי אני באמת, אני לא חושב שאני
סוציומט, אני יודע שהייתי עושה את זה.
לבסוף מאשימים אותי שאני רשע, שאני דרמטי מדיי, אבל לפי דעתי
זה מספיק טוב לעצמי, מספיק טוב לחיים שלי ככה.
הייתי בא אליך, אפילו, חס וחלילה אם היה לך משהו, לבי"ח, לבית,
למוסד, לכלא- יום יום, לא מפסיד לראות אותך, לדעת שיש מישהי
שאני יכול לעזור לה, אולי, עד שתגידי שנמאס לך ממני, "עזוב
אותי דיי".
אני הראשון שיבכה שיכאב לך, הראשון שישמח שתיהי
מאושרת...אבל...
אני לא יכול להשוות את עצמי למשפחה שלך, אולי לחברות שלך,
לאנשים שאת באמת שמה עליהם וחושבת עליהם, שרוצה שיהיו קרובים
אליך, אבל אני יודע שעשית לי מספיק אושר, חייכתי אליך, בגללך,
אבל אם תמותי, את לא.
אני הראשון שיבכה אם מישהו ימות, אבל אני מצטער כי אני כזה,
אני לא רוצה שיהיה לאף אחד כאלו חיים, אני יודע שהמוות הוא לא
הפתרון, אף שהמוות הוא בסוף החיים, לא לפני ולא אחרי.
אם ככה הייתי צריך למות, או היא, או אתה, מתים וזהו...בלי שום
בעיות, בלי פשרות.
כל עוד היום אני חיי, אני חושב לילה לילה, כל הזמן על הכל, אני
לא העליתי על דעתי פעם אחת להתאבד, אבל אני פשוט גם לא רוצה
שזה יקרה, אני מפחד למות, אני לא יודע מה יקרה לי, ואני יודע
שכולם ככה כמוני, יש כאלו שיש להם בעיות; נפשיות, חברתיות
ופיסיות, אני יודע שכואב להם מספיק, אולי פחות ואולי יותר
ממני, הם קצת מתוסבכים, מפסידים את החיים והכל, יש כאלו שמנסים
להיות אופטימים ויש כאלו שלא, אני מנסה, אבל כל פעם שקורה משהו
שלא טוב, בשבילי, אני מרגיש רע ויודע שאין לי בכלל מה לעשות
נגד זה.
אם יקרה לך משהו, אני אכעס, אני לא אתאבד, אני אכעס שזה קרה,
אאשים את כולם, אבל בסוף, אני אהיה אשם, כל פעם שאני אראה
פרחים, פרפרים, ילדים, עננים- אני לא אחייך או אצחק כמו כולם,
אני אזכר ואבכה, כי לשכוח זה יותר קשה מלזכור וכולם כל-כך
רוצים לשמר ולזכור חוויות, אז למה לא מסריטים בוידאו הלוויה?
אישפוז יום? סבל?
אני לא עושה לך פה הספדה, לא מתכוון וגם לא רוצה שזה יקרה.
היחיד שמוספד פה הוא אני, שאני הולך להפגע ורצינית, אני לא
רוצה שיהיה רע, אבל..אולי זה מגיע לי.
את יודעת, אתם יודעים, אתה יודע..שאני הייתי מספיק רע, מספיק
טעיתי, מספיק אהבתי ונכשלתי.
אני תמיד אסתכל על הירח ואראה אותך, מחייכת ואדע תמיד שאהבתי,
כמה שרציתי ונכשלתי.
לפני שהלכת
ממני רציתי רק לנשק אותך ולהסתכל לך בעיניים,
אבל את עפת ממני ונעלמת, זכותך.
גם זכותי למות, אבל למות איתך, שאני זוכר אותך.
אבל אני אוהב אותך, בכל הלב ואני רוצה...להתקרב, אבל את שונאת
אותי
ובורחת ומסתכלת למעלה אליי..וחושבת שאני משהו רע, ואני מנסה
להיות לא נורא.
כל עוד אני אוהב..ומנסה..ונכשל.
הרי אני, בעצם כל העולם יודעים דבר אחד.
הם מפחדים מהמוות אבל בתת מודע בעצם מפחדים להיות לבד.
אני יודע, אבל כל עוד בחיים מישהו לבד שימות יהיה לו הרבה מתים
לידו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.