|
שליח
במירוץ האינסופי אחר שלמות.
לעיתים אפילו רק אבן בדרך
או דגל המכריז על הסיום.
מבטו היציב
מכוסה בדוק של דמעות-
כאילו שבויתור על האושר,
ויתר גם על החיים.
הוא חי אותם
איכשהו
עובר בקושי מעל האבנים האחרות.
דומות לו.
הוא מנתק עצמו מהקור,
אך הפחד שלו
גורם לו בכל זאת לקפוא.
שליח
שקורס תחת העומס
וכנגד הסיכויים
ממשיך להחזיק במוט.
לא מוכן למסור אותו הלאה,
לתת לו להשתחרר.
ואולי,
אם לא יתמוטט
בדיוק לפני שריקת הסיום,
הוא יתקבל בכבוד מנצחים.
ולמרות הכל
משהו בפנים
יגרום לו לבכות
ולחלום
ולרצות להיות.
רק אז
יזכה שוב בדמעות. |
|
|
חשבתי לקפוץ
1000 פעמים
במקום ולומר "גע
גע גע, אני לא
משוגע"(מתוך
סיפור פשוט,
מכירים?)
אבל אני חושבת
שחוץ משכנים
זועמים, אמא
מבוהלת, ורגליים
כואבות, לא ממש
ייצא לי משהו
מזה...
נכון?
אחת ששפיותה
מוטלת בספק... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.