אלה בר-גולדג / ענישה |
בו אהיה מוטלת
פגומה, חוטאת אנושית.
עיניי מזוגגות,
עורבים מנקרים בכבדי
וקללת אבות מרחפת מעליי.
מקהלת נכבדים
תמלמל חד-גונית
ותספר את חטאיי -
לכתי במדבר
אחר אישים לא-לי.
עודי משקה עלמים מכדי
בעיניים בורקות,
חירשת לזימרה.
ציפורי השכר והעונש
מתלבטות, מתחבטות
בכלוב ראשי המסוגר.
יבוא יום
בו אניח צוואר
תחת חרב גורל
ואז אהיה מוטלת,
נקובת יצר אכזר,
כגיבורה בטרגדיה יוונית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|