הדס ניל / מניצולה |
רואה דרכי אולי?
אין עלי עגיל,
ועם הלשון שלך אתה
רוצע את ליבי.
והנה עם חיוך שיני זהב
אני עובדת אותך
לנצח,
אני חופשיה בגבולות
החיים שלך,
לפחות אלה שאתה מציב
לי כמותר.
והכלא הזה יפה כ"כ
עם ידיים חשמליות שמקיפות
עם מילים מקועקעות
עם מקלחות של אהבה
ואני רזה כמו גז.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|